סיפורים

עוד פרח אחד, עוד יום שישי אחד, רוח חרישית נשבה בין הברושים הגבוהים סביב, היא לקחה את המשפך ועברה לשביל השני , שם היה ברז אחד בכדי למלא משפכים ולשטוף ידיים, מילאה את המשפך וחזרה להשקות את שתיל הפרחים הסגולים ששתלה, היא נזכרה איך הם היו שותים קפה במרפסת, ובימי שישי הם היו הולכים יחד לקניות , איך היו מתעלסים על המיטה הפשוטה שלה, איך היה נושק לה ולוחש , אני אוהב אותך, והיא הייתה מתמוגגת מנחת ומבקשת עוד ועוד.

היא כל כך אהבה אותו וחלמה על זר כלולות, אבל הוא קטע את חלומותיה כשגילתה שהוא העדיף אחרת על פניה.

היא ישבה שעה ארוכה מביטה בשיש הלבן ומדברת אליו, קבוצת אנשים התגודדה לא רחוק ממנה, וקול בכי נשמע משם, היא ישבה שם לבדה , איש מהחברים שלו כבר לא בא. היא לבדה עם מחשבותיה .

"למה עשית את זה, למה עשית לי את זה, למה מיהרת לפני שהכול התברר, למה, למה ? ואני כל כך אהבתי אותך והייתי סולחת לך" היא הביטה בפרחים ופרץ של דמעות הרטיב את כל פניה, וקול בכי חזק יצא מגרונה, פתאום גם הכעס הציף אותה והיא פיזרה את כל האבנים הקטנות שהיו על הקבר, ואחזה את ראשה בשתי ידיה. אט אט נרגעה, ניגבה את עיניה וישבה דומם. פתאום הרגישה יד מונחת על כתפה, היא הפנתה את ראשה ונווה עמד שם לתמוך בה, היא אחזה בידו וליטפה אותה ארוכות,

"בואי נילי , מספיק אין טעם למרר את חייך, הכול נגמר , הוא בחר לסיים את חייו אבל אנחנו פה נילי שלי, האשמים נענשו והכל נגמר , בואי נמשיך את חיינו יחד" ניחם אותה נווה.

היא קמה, לקחה אבן אחת והניחה על הקבר, פנתה ואחזה בידו של נווה, הוא חבק אותה חזק ונשק על לחייה, כך עזבו שניהם את המקום.

רחלי גבאי

משחזרת

זוכרת רגעים שהיו ואינם

מבט עיניים ישיר ולא חומק

שפתיים פסוקות שנצמדו

פה שדיבר והשתתק

זוכרת ימים של אושר

שהצחוק התגלגל ולא נאסף

מוסיקה שהתנגנה ללא הפסקה

וגוף שהתנועע בטרוף

רוצה לשחזר רגעים של אהבה