שניים

בְּקַלּוּת יָכֹלְתִּי

לְתָאֵר אֶת

בְּדִידוּתָם שֶׁל מַדְלִיקֵי הַפָּנָסִים

אֶת

רִשְׁרוּשׁ עַלְוַת הַחֹרֶף

וְהָעֹנֶג הַפָּרִיךְ

בְּדִמְמַת הַשֶּׁלֶג הַצּוֹנֵחַ

כְּאִלּוּ לֹא רָאִיתִי בְּאַפְלוּלִית 

צֶמֶד צִפֳּרִים

בְּרֶגַע שֶׁל לְבַדִּיּוֹת רַכָּה וְצוֹנֶנֶת

מְנֻשָּׁקִים בְּאַלְפֵי דֻּבְדְּבָנִים

בְּפִנַּת הַגַּן

*

רְאֵה, זֶה לֹא רַק הַיָּם.

זֶה הָרֶגַע הַזֶּה שֶׁחוֹמֵק

וּמַפְלִיג 

אֶל הַשָּׂדוֹת 

שֶׁנִּמְלָאִים כָּעֵת בִּפְרִיחוֹת

אֲבָל הלַּיְלָה

כְּתֵפַי נִכְנָעוֹת לְשֶׁקֶט

כְּמוֹ מֵי בְּאֵר

וְגַעֲגוּעַי מִתְגַּלְגְּלִים

מִצַּד אֶל צַד

כְּאִלּוּ הָיוּ חָבִיּוֹת בְּיַרְכְּתֵי פְרִיגָטָה

מְתוּקִים מְתוּקִים

וּכְבֵדִים מִנְּשֹׂא

*   *   *