סמוק לחיים שמש במרום דום ...

<לב>

מִי זוֹ שֶׁעָמְדָה מוּלוֹ

הַאִם כִּפָּה אֲדֻמָּה

אוֹ רָחָב הַזּוֹנָה?

הוּא לֹא הֵבִין

אוֹ לֹא יָדַע

רַק בְּלִבּוֹ גָּבְרָה הַמְּבוּכָה..

תודה רבקה יקרה על השיר המציב מראה בפניהם של אנשים מזדקנים.

יום טוב ומבורך

שמוליק

<לב> הוכחתָּ לי שניתן לקחת כל טקסט לאן שהקורא מרגיש. וזֶה דווקא טוב, אפילו טוב מאוד! :)) <לב>

והיא מבהירה דברים בבירור. והבהירות הזו גורמת לפקפק במהותה של הנערה הזאת. 

<לב> הכול בעינֵי המתבונן. או הקורא/ים ... <חיוך> <לב>

<לב> <חיוך> <לב>

רבקתי היקרה, 

אני חושבת שאפשר לוותר על המילה אולי...

גם השמש יודעת ולא רוצה לקחת חלק במשחק הזה.

כבר מזמן אבדה התמימות הזו של סיפורים

איפה תמצאי גבר שאינו כבר עול ימים,

שממנסה להסתיר מבוכה  מאחרי ענן...

וכפה אדומה יש רק בסיפורים.

<לב> דווקא ניצלתי אֶת היות הַשֶּׁמֶשׁ גם זָכָר ... <חיוך> ... ואֶת השימוש האפשרי בפסוק "שמש בגבעון דום" <חיוך> , נוריתי יקירתי. <לב> <חיוך>

ובגלל כל זה השמש הזכרי מובך ומבוייש ? לפעמים את כותבת חידות קסומות 

<לב> שמש זכרי - כן. חידוֹת קסומוֹת - איזו מחמאה ענקית! <חיוך> <לב> תודה ענקית לךְ, רחל אהובה! <לב>

<לב> שמש זכרי (זָכָר) מאוד-מאוד ... <חיוךְ> <לב>

<לב> יום טוב יקר לי מאוד, תודה רבה-ענקית לךָ! <לב>

<לב>

יש פה הקבלה בשירך בין השמש לכיפה אדומה

ובין הזאב לרחב הזונה -הוא  מעדיף להשלות את עצמו

יום טוב ושבת מבורכת רבקה יקרה ואהובה

ממני מרים