על המרפסת

על המרפסת

עַל הַמִּרְפֶּסֶת

נוֹף לַיָּם הַתִּיכוֹן,

שְׁקִיעָה בְּרוּכָה בְּסוֹף הַיּוֹם,

הָאוּדִים הַמְּעַשְּׁנִים שֶׁל הַמִּפְרָץ

נִרְאִים לִי כְּמוֹ זְמַן

שֶׁמִּתְפּוֹגֵג עֵת עֶרֶב

עוֹלֶה לִשְׁמֵי מְצִיאוּת.

אוּלַי כְּדֵי לֶאֱחֹז טִפָּה בָּרֶגַע

אַעֲלֶה עַל מוֹקֵד אֶת מִלּוֹתַי

לִשְׁאֹף אוֹתִיּוֹת מְפֻחָמוֹת

שְׁחֹרוֹת שְׁחֹרוֹת עַל עוֹרי כְּקַעֲקוּעַ.

הַבְּעֵרָה תִּהְיֶה שֶׁלִּי

לְנֶצַח נְצָחִים

הַזְּמַן אָז יַעֲצֹר,

אֶדְגֹּם קַפְּסוּלָה מֵאַבְקַת פֵיוֹת

מִשְּׂרִידִים אֲשֶׁר הִלְבִּינוּ אֶת פָּנַי.

מַסֶּכֶת הֶרֶף אוֹחֶזֶת בִּי בֵּין עַרְבַּיִם,

תִּהְיֶה זוֹ נֶחָמָתִי בַּלַּיְלָה אֲבִיבִי וְקַר.