בעזרת שיני אני מצליח להדק את חוט הגומי סביב זרועי . אני מכה פעם אחת .
בפעם השניה עולה ומתגלה לו המסלול המהיר להתנתקות .
המחט הקרה ננעצת ואחריה החומר המופלא יורד במורדה ותופס לו מקום על הרכבת המהירה , תחנה הבאה המוח קורא הכרוז .
תוך זמן קצר תחושת חמימות מציפה אותי ואחריה התעלות חושים שהופכת את השאול שמסביב לגן עדן של ממש .
לא תמיד חיי גירדו את שפל המדרגה ...
ראשית התפנית החלה ביום בו מלאו לי 13 שנים , היום בו גזר עליי האל
חיי נצח ובדידות .
מיהרתי לפתוח את הקופסה הגדולה שעמדה ארוזה על השטיח וכעבור מספר שניות מצאתי את אהבתי הראשונה והאחרונה בחיי , גיטרה חשמלית שחורה כלילה מדגם פנדר שיוצרה בשנת 1986 .
בהזדמנות הראשונה שנוצרת אני חומק לחדרי , ובוחן את הגיטרה עד לפרטיה האינטימיים ביותר .
הגיטרה הייתה המפלט שלי מן המציאות , לימדתי את עצמי לנגן ועד לסוף שנת הלימודים הכרתי את כל רזי הפריטה , שלטתי בכל תנודה של מיתר ובכל צליל שהפיק .
עד מהרה היינו ארבעה , שלושה ממשפחות הרוסות ועוד אחד שהחליט לברוח מחיי המותרות שגזרו עליו הוריו .
בראשית האביב של אותה שנה כבר הכרתי את חברי השני הטוב ביותר , ההרואין .
בוקר אחד במהלך חופשת הלימודים מצאה אימי את המפתח למגרת השידה וגילתה את סודותיי האפלים ביותר , באותו ערב עלתה לחדרי ונעלה אחריה את הדלת .
פניה כוסו בסימנים כחולים טריים שהעניק לה אבי , וקולה נשבר כאשר ראתה את פניי .
היא סטרה לי בכל כוחה , " אבל אמא .. " , ניסיתי , עוד סטירה ואחריה
עוד אחת .
שתקתי ודמעות זלגו על לחיי , אימי מיררה בבכי ועטפה אותי בחיבוקה החם , ישבנו כך שנינו בדממת החדר עטופים האחד בשניה .
בתחילת שנת הלימודים הבאה החלטנו להקים להקה רשמית ולהשאיר את הלימודים למלומדים , חלומות הרפואה ועריכת הדין הוחלפו באולמות גדושים כסף קל ונשים זולות .
ארזנו את חפצינו , גירדנו את כיסינו כל מטבע שעלה משם היה עבורנו כטיפת מים למדבר .
שמנו לנו למטרה לגעת בתהילה .
נראינו קצת פתטים אני חייב להודות , ארבעה נרקומנים רזים עם חלומות גדולים מעיירה מוכת עוני בדרכם לכבוש את העולם הגדול .
כשהגענו אל העיר הגדולה רחובותיה נפרסו לפנינו כמו נחשים פתלתולים .
בכל בוקר התפצלנו כל אחד לעבודתו הוא , ובערבים קבענו להיפגש בפארק שהפך להיות גם מתקן החזרות שלנו .
בלילות הופענו במועדונים אפלים וקרים ששימשו תחנות עצירה לאופנוענים מפוקפקים שחיפשו ריגוש בזרועותיהן של יצאניות זולות , הופענו בשביל קצת סמים אוכל ומקום להניח את ראשנו היגע .
גורלנו שינה את ייעודו ביום בו התאהבתי בחשפנית .
ליז עבדה במועדון בו התחלנו להופיע , הבעלים דגל ברעיון שרוקנרול ונשים עירומות הולכים יחדיו כמו תה וביסקוויטים .
הוא שילם לנו עשרים דולר ללילה , סכום שנשמע לנו דמיוני באותה תקופה , ואנחנו קרנו מאושר , החוזה הראשון שלנו כלהקה .
באחד הלילות כשארזנו את חפצינו ניגשה אליי ליז ולחשה לי לפגוש אותה מחוץ לתאי ההלבשה .
הגעתי לשם בלי שום ידיעה מה חיפשה אצלי , תאי ההלבשה היו ממוקמים קצת מאחורי הבמה שלנו , ועד מהרה התבדו כל ספקותיי .
ליז הופיע מולי עירומה כביום היוולדה , הרגשתי איך איברי מתקשח במכנסיי , ולפני שהספקתי להבין את הנגלה לעיניי הפשיטה אותי מבגדיי .
היא רכנה מעליי , משתוללת גונחת משחררת אין ספור קללות לחלל החדר . הייתי שם רק ברוחי גופי אחוז השיתוק לא הצליח לקלוט את גודל המעמד אליו התגלגל , גמרתי בתוכה .
כעט גם כשבתוליי נשארו מאחוריי , בער בי יותר מתמיד הדחף לכבוש את עולם .
שיריי היו מכוונים ברובם לליז , אהבתי השלישית , את רובם כתבתי בלילות בהם נדדה ממני שנתי .
נפגשנו כל לילה לאחר הופעה , לאחר ששכבנו מחובקים תחת אורה המעומם של הנורה בחדר ההלבשה הייתי מקריא לה את כל כתביי .
אוזנה תמיד הייתה מוטט להקשבה ואף יותר מפעם הזילה דמעה למשמע מילים .
כעבור חודשיים נתגלה הרומן בינינו , בדיעבד נודע לנו שבזמן שקיימנו אהבה השקיפה עלינו חשפנית שראתה בהזדמנות זו לקנות את דרכה אל צמרת מועדון .
בעל המקום זרק אותנו אל הרחוב הקר בלי לשלם לנו על שירותנו , ליז עזבה בעקבותיי את המועדון בטענה שחיפשה תמיד סיבה לברוח מן התחתית .
חזרנו אל בראשית אך ההבדל היה בכך שאספנו מספיק חומר כתוב וכסף בכדי להעלות מופע עצמאי .
וכך הפכנו חמישה , ארבעה נרקומנים וחשפנית מחפשים את הדרך
לתהילת עולם .
מדי שבוע פקדנו את הפאב לכשרונות צעירים . תחילה סירב בעל המקום לאמץ לקרבו ארבעה נערים מסוממים ועוד פרוצה אחת , אך עד מהרה שינו אוזניו את דעתו כאשר שמע אותנו לראשונה .
המקום אכלס בתוכו את מיטב היוצרים של דורנו , כולם התחילו שם ובעל המקום קצר רווח נאה מכל עסקה שנחתמה עם חברת תקליטים .
החורף של השנה החדשה היה הקשה ביותר שידעה העיר מזה שנים , השלגים הכו בנו ללא רחם .
כדי לשמור על חמימות הגוף צרכנו כמויות כפולות של הרואין , דבר שכמעט פורר אותנו לרסיסים .
כשנדמה היה שבגדנו בכל מה שהאמנו יד הגורל שוב שיחקה בנו כקוביות משחק .
אל המקום התגלגל ציד כשרונות של חברת התקליטים השניה בגודלה במחוז .
אחרי שהעברנו בנינו את המזרק כדי לשמור על שפיות עלינו ונתנו את אחת ההופעות הבלתי נשכחות שידע המקום , פרצופים שלא הכרנו הופיעו כמבקשים חתימות לאחר ההופעה .
הציד שהבחין בטרף הקל ניגש אליי לחץ את ידי ושאל לשמי , הוא הושיב אותנו סביב שולחן צדדי והזמין לנו מכל טובו של התפריט , היינו מורעבים ואכלנו ללא כל גינוני נימוס .
הוא ישב שם והביט בנו זוללים , יכולתי לשמוע את גלגלי השיניים במוחו מחשבים את הסכומים שעמד להרוויח על הציד המוצלח .
עד לסיום הארוחה הונח על השולחן חוזה מודפס שהוכן מראש , חתמנו עליו בלי לברר לפרטיו ויצאנו לדרכינו החדשה , הרגשנו איך יד הגורל מחלצת אותנו מתחתית הבור בו שקענו אל חוף מבטחים .
הופענו בכל מקום אליו נשלחנו , מן הצפון אל הדרום לא התלוננו אף פעם , הסמים לא אפשרו לנו .
שמנו לב שקהל היעד שלנו הולך ותופח עם החודשים ועד מהרה מצאנו את עצמנו על במה אחת עם להקת הרוק הגדולה במדינה .
באותו ערב לאחר שירדנו אחרי עוד הופעה כובשת תפס אותי הסולן בדרכו לבמה וכיסה אותי בחיבוקו , הצטמררתי לנוכח גילוי החיבה , הוא נפרד ממני ועלה לקול שאגות האנשים .
עמדתי שם המום למשך רגע אחד ארוך , בפעם האחרונה שהרגשתי כך הייתה בחדרי כשאימי קילפה מעליי את כל סודותיי .
לאחר כחצי שנה של חיי מזוודה הוכנסנו אל אולפני ההקלטות ולראשונה בחיינו הקצרים הפקנו תקליט ראשון שלתוכו נשזרו עשרה שירים שכולם הולחנו בשבילה ולכן נקרא על שמה , ליז .
התקליט נחטף מכל מקום אשר איים להפיצו , בין לילה אחד הפכנו לסמל עבור דור שלם של צעירים .
הכסף שטף את כיסנו , האולמות שטפו את עינינו , והסמים שטפו את מוחנו .
הרגשנו איך אלוהים מעביר עלינו את ידו החמימה והמלטפת , אך המכה לא איחרה לבוא .
ערב אחד אחרי עוד סבב הזרקות , עולמי התהפך על פיו , ליז שמאסה בכמויות הרגילות החליטה לדחוק את החיים אל הקצה . שלושה מחטים ננעצו בידה בעוד השעון לא הספיק לערוך את הקפתו השגרתית .
תוך שניות נתקפה התקף עוויתות . אישוניה התגלגלו לאחור וקצף החל להיווצר סביב שפתיה .
צרחותיי לשפופרת הטלפון הקיצו את הסוכן משנתו , המונית לא איחרה להגיע ולקחנו את גופה המפרפר של ליז לבית החולים .
לוח השנה השתבש , רצף התוכניות שלנו נקטע , בוטלו הופעות שהיו סגורות מראש .
ליז הלכה ונעלמה ביער הצינוריות אשר ניקבו את שארית ורידיה , אחזתי את ידה הגרמית מצאת החמה ועד רדת החשיכה , ישבתי שם והקראתי לה כל לילה את כתביי עד שנטרפה נפשי בשינה .
הקפאת הפעילות המיתה אסון בנינו , חבריי לא עמדו בלחציהם של חברי ההנהלה שדרשו תוצאות .
ועד מהרה שחררה חברת התקליטים הצהרה לעיתונות על חידוש רצף ההופעות .
לא שתקתי לנוכח הבגידה ונעיצת הסכין , ובלי משים לב התפוררה ונפרמה לה הלהקה , חבריי לא סלחו לי מעולם על הטירוף שאחז בי בין קירות המשרד .
הייתי שבור , רזיתי נורא ומצבי נשק לתחתית , הרגשתי כמו עכבר לכוד במבוכי האל , ליז המשיכה לצלול במעמקי החשכה ששלטה בעולמה , וכך נשארנו רק אני והגיטרה .
הבטחתי לה שנחזור אל דרך המלך , שנכבוש את העולם רק אם נחפוץ בכך , אך ליז מעולם לא ענתה .
בוקר שטוף שמש אחד , כאשר עשיתי את דרכי אל מיטתה של ליז , עצר אותי אחד הרופאים והכניס אותנו לחדר קטן וסגור ללא חלונות .
פניו החיוורות בישרו רעות והוא עמד שם וסיפר שאהובתי עזבה אותי לנצח נצחים , איידס הייתה ההבחנה הרפואית , הוא הציע לי כוס מים וייעץ לי לערוך סדרה של בדיקות מקיפות בכדי לשלול את האפשרות שנדבקתי גם אני .
לא בכיתי , רק עמדתי שם עם הגיטרה השחורה בידי האחת והנהנתי לעברו .
למחרת עברתי אין ספור בדיקות שלא ידעתי על קיומן , הרופאים נשמו לרווחה כאשר גילו שאני לא נשא אך נחרדו לגלות את נהרות הסמים שזרמו בעורקי .
קברתי את ליז במו ידיי , שנאתי אותה .
שנאתי אותה על כך שהשאירה אותי להתמודד עם הבדידות , שנאתי את עצמי שהנחתי לה לעזוב .
לאחר ניסיון התאבדות כושל נותבו חיי אל מכון הגמילה והשיקום בצפון שהתמחה במקרים כשלי .
שנתיים במכון גמלו אותי מהרואין אך לא גמלו אותי מאהבתי לליז , בלילות של ירח מלא הייתה עולה דמותה בעיניי וכך הייתי מתיישב על עדן החלון ומנגן את נשמתי אל השמיים , ידעתי שליז מקשיבה , היא תמיד הקשיבה .
נשארנו רק אני והיא , אף פעם לא התלוננה באוזניי ולא דרשה דבר .
הבמה קצת קטנה משזכרתי בעבר , רק שנינו עליה , הקולות נאלמים וקולה של אימי מרחף לו באוויר ,
" יום אחד אתה תכבוש את העולם אם רק תחפוץ בכך נפשך " , אמרה לי פעם , נזכרתי בכל הפעמים בהם לא הגנתי על אימי , באותם רגעים שאבי פוצץ אותה במכות .
אמא נפטרה לפני שמונה שנים כשהייתי עסוק בגמילתי משתי האהבות הגדולות בחיי .
ידיי מרחפות על המיתרים והגיטרה פולטת אנחה מטאלית ארוכה , התגעגעתי אליך אמרה .
אנשים עוברים ושבים , לעיתים עוצרים מקשיבים וממשיכים את מסעם , אחדים משאירים לי את השאריות שבכיסיהם , כבשתי את העולם אמא .
