שלום לכולכם,
בסדנאות שלי, אני מקדישה זמן להתבוננות על הביקורת: מה בין ביקורת בונה להורסת, דרך מתן הביקורת וקבלתה וחשיבות הביקורת בכלל.
ביקורת בבסיסה, היא לא דבר שקל לאדם לקבל בכל תחום בחיים, כך גם בתחום היצירה, שהיא "לידה" שבאה מבפנים.
נפש היוצר, היא רגישה, רכה, ורק מעטים היודעים לעטות על עצמם "עור פיל" כנגדה.
יחד עם זאת, הביקורת חשובה מאין כמותה, והיא עשויה לכוון את היוצר, להנחות אותו, לאפשר לו לראות מה עבר ומה לא, ואולי להושיב אותו שוב מול יצירתו ולשפרה. הביקורת היא "ראי-היוצר", ודווקא אתר כשלנו, מאפשר לנו נגישות מיידית אל הראי הזה. זהו הקשר שבין היוצר לקוראו.
מתוך החשיבות הזו, אני קוראת אליכם עתה, להעמיק בתגובותיכם, להרחיב את תחושותיכם כקוראים של יצירות חברינו לעט ולא לחשוש ממתן משוב בונה (או במילים אחרות: תגובות פחות חיוביות).
יחד עם זאת, כולנו כאן יוצרים ומתוך כך, אנו מכירים באופן אישי את הרגישות. יש הבדל מהותי בעיני, בין לכתוב משהו כגון: "היתה חסרה לי העמקה בדמות שיצרת...הייתי מוסיפה כך וכך...הייתי גורעת...הייתי עובדת על היצירה שוב...וכו'..."
תגובות שעשויות להותיר את הכותב עם מחשבה, רצון לשנות, לשפר ולעלות לפאזה נוספת.
לבין הערה כגון: "זבל של יצירה, זרוק אותה לפח...או: נמוך..."
בעצם תגובה שכזו, יצרנו מחסום אצל הכותב שלעולם לא יחדור פנימה ויניעו לפעולה של שינוי ו/או שיפור.
===============================================
כאן אני מגיעה להתרחשות מסויימת שהייתה כאן באתר, בין שני כותבים.
אקדים ואומר כי האתר הזה הוא בעיני, כמו חנות ספרים עשירה ומגוונת. אנו משוטטים בין המדפים ובוחרים לנו את הספר המועדף עלינו, את זה המדבר אלינו.
לא כל הספרים בחנות הספרים נוגעים לנו, מעניינים אותנו, לא בנושא הנדון בספר ולא באופן הכתיבה. עדיין אין זאת אומרת, שהסופרים שכתבו ספרים שאינם מענייננו, הם סופרים גרועים ובודאי לא יוצרים רדודים או כאלה שיצרו יצירה "נמוכה".
כך גם לא כל היצירות באתר מוצאות חן בעינינו ואין דבר טבעי מזה. עובדה הנוגעת לשונות שלנו כבני-אדם, כיוצרים וכקוראים כאחד.
===========================================================
בארוע שארע כאן באתר הועלתה הטענה, כי החומר שנכתב הוא: "נמוך" ומוריד את רמת "דרך המילים".
אם נתבונן לרגע על המילים הללו לעומקן ברור, שהמבקר התכוון שהיצירה אינה לטעמו. הוא לא היה קונה את הספר הזה, לו היה בחנות ספרים וזו זכותו המלאה.
מרגע שנעשתה ההחלטה שהיוצר הזה, לא מדבר אלינו: לא בנושא הכתיבה שלו ולא בדרך הכתיבה, נראה לי כי הדבר הנכון לעשות, הוא לעבור למדף הבא. כפי שהיינו נוהגים בחנות הספרים.
ואני חוזרת אל הביקורת, אופן קבלת הביקורת ואופן מתן הביקורת.
בעת מתן ביקורת מן הראוי בעיני, להעמיד את עצמנו במקום של הכותב, שהוא: מקבל התגובה; ולחשוב לרגע- האם אנו עצמנו היינו רוצים לקבל תגובה כמו: "נמוך", ואולי במקומה היינו מעדיפים לקבל משוב ענייני, המכוון אותנו מה כדאי ומה רצוי לשפר ביצירה שלנו.
לדעתי התשובה ברורה, מה ששנוא עלינו מוטב שלא נעשה לחברנו.
בארוע הספיציפי הזה לצערי, מרגע שנזרקה המילה הזו לאוויר, היא יצרה תסיסה אצל כותב היצירה, מן הסתם, ונוצרה כאן מערבולת תגובות שסחפה עוד ועוד מחברי האתר, שגם היא מיותרת לגמרי...
הן התגובה והן המשכה.
אם אפשר, הייתי מבקשת לעצור את הסחף הזה כאן ועכשיו!
=====================================================
הייתי רוצה להתייחס גם להערה השנייה, הורדת רמת "דרך המילים".
אני רוצה להרגיע את כולם, האתר שלנו הוא כיום האתר הגדול ביותר באינטרנט בתחום הכתיבה. אתרים רבים דולים מכאן כותבים איכותיים ושולחים להם מיילים להצטרף לאתרים שלהם. כך שרמת הכתיבה כאן אינה מוטלת בספק!
ניתן להסיר כל דאגה מליבו של מאן דהוא, ורמת האתר לא מושפעת מיצירה זו או אחרת. ממש לא.
האתר הזה, גדל באופן שכזה, רק בשל האווירה החברית והתומכת, המאפשרת יצירה בכר חופשי, מתוך כבוד לאדם והערכה לעצם היצירה עצמה.
כדרך הטבע, בתוך 1700 יוצרים, מנעד היצירה הוא רחב, כך גם מגוון היוצרים ורמתם. עדיין לכל אדם יש זכות ליצור, לבטא את עצמו ואת תחושותיו, ואין לי ספק, שעם הזמן גם כותבים מתחילים ישתפרו וימתחו את גבול היכולת האישית שלהם-וכך קרה לרבים מן היוצרים כאן באתר.
כפי שלכל אדם יש זכות ליצור, לכל אדם עומדת הזכות לבקר, גם ביקורת לא חיובית, אבל הדרך היא שעושה את כל ההבדל.
ואולי זו העת לומר את האני מאמין שלי בנוגע לכתיבה בכלל. אני רואה חשיבות רבה למשובים כדרך לבניית יוצר.
יחד עם זאת, אם נתבונן לרגע ביוצרים בכל הזמנים, ניווכח לדעת כי תמיד יצירותיהם הראשונות היו: בוסר, ולא בכדי הן נקראות: "ביכורים".
הרבה הרבה לפני עידן האינטרנט והמשובים, עברו היוצרים (משוררים וסופרים כאחד), לרמה אחרת בכתיבתם. יצירת הבוסר שלהם, הפכה בשלה יותר, בוגרת יותר ושלמה הרבה יותר. זאת, ללא כל קבלת ביקורת משום גורם שהוא (לעיתים כן ולעיתים לא).
הדבר העיקרי בהתפתחות טבעית זו, היא עצם הכתיבה עצמה: כתיבה, כתיבה, ועוד כתיבה. וכן, קריאה, קריאה ועוד קריאה.
שני אלה מצויים כאן בשפע באתר: ניתן לקרוא יצירות של אחרים ולהפנים בתוך עצמנו: מה כן וגם...מה לא. כפי שכתב סטיבן קינג בספרו: "על הכתיבה", ציטטה חופשית: קפיצות הדרך החשובות בכתיבתי, נעשו דווקא
מקריאת יצירות טובות פחות.
כמו כן, ניתן לכתוב באווירה חמה ותומכת, ללא סוף וללא גבול, ובכך לתרגל את הכתיבה עצמה ולחדד אותה בינינו לבין עצמנו.
השילוב של שני אלה, מצוי כאן ב"דרך המילים" ורק השמים הם הגבול.
בהצלחה לכולם והמשך הנאה מהאתר הזה,
גלי
