חזרה ליצירות
פוסטים

מעשה בפליאה תחילה

SoCandide | (13/02/2008 01:10) | 128 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
ההתכוונות חייבת להיווצר ברגע המלא בכמיהה ובתשוקה רבה לאידיאה העומדת להיכוון.
ללא כמיהה זו לא תיווצר התכוונות אמיתית אלא בסה"כ תיווצר תוכנית או דרך פעולה אפשרית;
כמיהה זו הינה חיונית להיווצרות ההתכוונות ולהגשמתה.
 
ההתכוונות מחזיקה בה גם הטמעה של אותו רגש והבטחת קפיצתו לכל מחשבה צלולה הקשורה לאידיאה זו.
הקפיצה החוזרת של הרגש לתודעה היא שגורמת לאדם להתכוון ולהתוודע להתכוונות שלו בכל פעם מחדש;
פעולה נפשית זו מציתה שוב ושוב  את הריגוש והעילאיות שקיימים בתמצית רגש הכמיהה - ובכך מחזקת את הסתברות ההגשמה.
 
~ אך התנהגותה והימצאותה של הכמיהה הנה בלתי צפויה ולעתים אף אינה מתיישבת עם הלוגיקה או "השכל הבריא".
 
אפיון זה מקשה לעתים את ההגשמה אך הוא גם הופך אותה למעניינת;
יופיה של האידיאה הרומנטית נשמר הרבה בזכות אפיון זה ובלעדיו הרומנטיקה הייתה די משעממת בעיני.
כמו הכמיהה עצמה - גם האידיאה הססגונית הזו לרוב אפופה בערפילי הגיון (ועל כן היא גם מגרה את הכמיהה לידע - "אני רוצה לדעת אותך").
 
~ האידיאה הרומנטית ובראשיתה - ההתאהבות - היא למעשה כמיהה עזה לאידיאה כלשהי מעולם האידיאות.
- אידיאה של ציור \ אידיאה של אישה \ אידיאה של רכב, תכשיט או בובה (אבי מאוהב בביואיק החדשה שלו ושמרית מאוהבת בתכשיט שאבי קנה לה).
 
אפיפות הדעת מדגדגת את החוסרים בדעת;
אפיפות הרגש מדגדגת את החוסרים ברגש;
אלו מבקשים מילוי ויוצרים כמיהה.
 
הסדר הכרונולוגי של ההיפעלויות הנפשיות במקרה של מעגל סגור המופעל כראוי יהא:
פליאה (~חוסר בידע או ברגש) - כמיהה (~התוודעות לחוסר ורצון למילוי) - התכוונות (~הטמעת הכמיהה) - התהוות והתוודעות (~הגשמה +/ ~סערת נפש).
 
הכמיהה כפעולה נפשית המוודעת על חוסר נפשי מבקשת מילוי:
הלב בדם - הבטן בפרפרים - השכל במושגים, אידאות והתכוונויות.
 
הגעגועים - שהם כמיהה (שלעתים מהולה בעצב ולעתים אף בשמחה) הנחווית בעזות רבה - מחזקים את ההתכוונות ומעצימים אותה בהתהוותה.
בהתהוותה נוצרת סערת נפש גדולה אשר בכוחה ליצור.
 
געגועים למברשת צבע \ געגועים לאישה \ געגועים למרק תירס חם;
כולם מכוונים לסערת נפש היוצרת את הציור \ המשגל \ המרק (המרק עצמו נוצר על ידי סערה של מים בחום).
 

- סוף הפליאה, תחילת הכמיהה.

תגובות

חזרה ליצירות