סיפורים

ימים באים

29.9.06

ימים באים

ימים באים. ימים של אחרי הקיץ, ימים של לפני החורף. מדינה בהמתנה, נשמה בתהייה. ימים באים זה שם המשחק. שלי.

אני קצת אחרי וגם ממש טיפה לפני אז לא כל-כך מסתדר לי עכשיו, אוקיי?

אני שמחה שהבנו אחד את השניה. למעשה, אתה לא הבנת כלל. לא שאני יודעת יותר מדי מה בדיוק עובר עליי, אבל אתה? אתה לא יכול להתחיל לנחש.

אני משוועת לאהבה, אבל כבר לא מתרגשת מכלום.

אני רומנטיקנית אדוקה, שחוץ מלשבת בבית קפה ולראות אם יש מישהו להשתעשע איתו לא עושה שום דבר.

נערה בהמתנה, לא ממש בהפרעה, גם לא ממש אנג'לינה ג'ולי, אבל יש שיאמרו שחסר לי רק מעט, באמת ממש ממש מעט.

אומרים שכשאתה למעלה אז קשה לרדת. זה לא שטיפסתי בקפידה ובעמל כפיים אבל הגעתי. יום אחד פתאום הייתי אני, שלי, הבחורה הכי יפה בבר. אני מניחה שכל ההורסות התעייפו מסוף השבוע שנגמר בדיוק ובאמת, לי ולברמן הייתה שיחה מאוד מאוד מעניינת.

לא, באמת, ברצינות עכשיו. ביום בהיר אחד הפכתי משלי הילדה המכוערת לשלי הבחורה היפה. אני חושבת שהיה לי קצת קשה להאמין אבל בהחלט נהניתי מבלי להבין שאני כל-כך למעלה, שכל דבר אחר התגמד. התחושה הנפלאה הזו, החוויה המתקנת הזו שאבה אותי אליה בקסם משלה. שלא תטעו, אני הלכתי לישון עם שלי הילדה. הם הלכו לישון עם אנג'לינה אלייק, או עלק, או ווטאבר..

ופתאום שום דבר אחר לא חשוב. כמה זה טוב להרגיש יפה ונאהבת וסקסית ואישה, כמה שזה ממריץ את הדם. וכמה שזה מרוקן, יקיריי.

עברו כמה שנים טובות של תחושה מעלפת שבסופן מאסתי בכל. אני רוצה בחזרה את החלומות שלי, את האמת שלי, את הגבר שאליו תמיד כמהתי. אני רוצה להרגיש שוב, לחשוב על אהבה, ללטף את עצמי, לכתוב, להאמין, וכן, אני רוצה גם לכאוב שוב. אני רוצה להפסיק לזלזל בכל בחור במציאת כל הסיבות האפשריות למה הוא לא נראה לי מבלי שהתחלתי לדבר איתו בכלל. אני רוצה משהו אמיתי, לא צעצוע תל אביבי שהעטיפה שלו נראית קצת יותר טוב אבל או אלהים, כמה שהם מתוסבכים. לא שאני זה לא לפחות משחק שח-מט מקצועי, אבל באמת, הרי הם לא נולדו ככה. אני חושבת שהעיר הזו עשתה בהם שמות. כן, בי היא עשתה שמות. והתמכרתי.

אני רוצה להוריד מעליי שכבות של איפור כדי שיראו את הפנים היפות שלמטה. הפנים של שלי הילדה המכוערת שכנראה רק הרגישה כך.

אני רוצה להוריד את הג'ינס הכבד והחולצה הסקסית ולחזור לנעלי הבית. אני רוצה לשכב במיטה בלילה בעיניים עצומות ולדמיין איך יהיה לאהוב מישהו באמת ולא לבהות כמו פסל קפוא במסך הטלוויזיה. אני רוצה שהחלומות האלה לא יראו כחלומות בלבד היום.

כשהייתי ילדה-נערה מכוערת אף אחד לא השתין לכיווני או שרק הרגשתי כך. היום כאישה יפה כולם מסובבים את ראשם אבל אף אחד לא מעז לדבר. אני רוצה להיות באמצע, שלי נערה ממוצעת, כזו שאפשר לפנות אליה, כי אני מתחילה להרגיש קצת בודדה ומעט ריקנות בתוך העולם המצועצע הזה.  אני רוצה לחזור הביתה. בעקבות הלב. אני אתפשר על נעלי עקב. בפיג'מה.    
כל הזכויות שמורות

תגובות