המלאך הוא לא גבר ולא אישה, היא... (פרק 1) סיפור בהמשכים

-          "הסיפור שלי איתך נגמר", אמרתי לה בשקט בטלפון, קולי רגוע לגמרי, נפשי רוטטת כולה אך לא מכעס, לא מקנאה, לא משנאה. מגעגוע אין-סופי לאהבה אחרת, נכונה, אמיתית, בלי שקרים. בלי מניפולציות... אמרתי לה רק לפני מספר ימים. היא לא ידעה את נפשה מגעגועים אלי. אך לא יכולתי להמשיך את השקר. היא הרי בגדה בי.

-          "שכבתם?" שאלתי.

-          "לא, מה איתך?" היא ענתה. קולה רועד.

כעבור כמה שעות ידעתי, היא משקרת לי. האינטואיציה הגברית או הנשית שלי עבדו שעות נוספות. שעות שהמוח של האינטליגנציה הרגשית והלב עבדו ללא הרף. כמו מחשב מטורף. ואז התקשרתי אליה שוב.

-          "אני יודע ששכבתם. למה שיקרת לי?"

-          "הסיפור שלי איתך נגמר", אמרתי לה בשקט בטלפון, קולי רגוע לגמרי, נפשי רוטטת כולה אך לא מכעס, לא מקנאה, לא משנאה.

                                        ***

מרטין  נפטרה לפני שנתיים. היא היתה אהבתי במשך שלושים שנות אור. אהבה שהיא אושר. והנה נקטעו חייה במחלת סרטן קשה. אני חי את השנתיים האלה מתוך תחושה שהנבואה של מרטין תתגשם. בימינו אלה, כולם כבר אומרים שנבואות מגשימות את עצמן. אז למה לא נבואתה של מרטין רעייתי האהובה? באחד מימי הפרידות האחרונות שלנו כשהיא שוכבת במיטתה ואני אוחז בידה, היא אמרה לי כמו נביאה, שיום אחד אפגוש מרצה כלשהי מאוניברסיטת חיפה ואתחתן עימה. אביא ילד או שניים וחיי יהיו מאושרים. אולי אפילו נגור בגליל התחתון, באזור אקולוגי, ללא זיהום אוויר. היא נתנה לי את הסכמתה...

                א

ראיתי אותך מרחוק וידעתי שאת היא. את היא ולא אחרת. לא ידעתי עלייך דבר. מי את ? שמעתי בהרדוף אומרים את שמך מיכל. וידעתי שמיכל היא החברה הטובה ביותר שלי כבר מזמן, אולי מגלגול קודם.

שבוע לאחר מכן חזרתי להרדוף. נכנסתי לסדנא של תנועה בריאותית מאוד ייחודית שאת מנחה. ואת אמרת: "אתה הבמאי מחיפה? שכולם מדברים עליו רק טובות!?", היתה לי הרגשה שהסמקתי באותו רגע. הילדותיות הזו בקולך, התנועה הרכה של גופך, המודעות לכל תנועה של גופך. המבט שלך. הכל בך זיעזע אותי. רעדתי ולא מפחד.