עיון בשיר לְמַלֵּא אֶת הַשָּׁעוֹת \ לֵאָה גת
התחושה הראשונה הנוצרת אצל הקורא\ת [אצלי על כל פנים] נוגעת במתח הזה שבין הרִיק למלאוּת.
הצורך הזה "למלא את השעות" כמו נובע מתוך המציאות הנכפית על הדובר\ת.
ההגדרה הזאת כצורך ואולי אף ככורח משום השימוש בל' הפועל למלא.
ואין זו משימה פשוטה כי אין זו "שעה" יחידה כי אם "שעות" התחושה של זמן ארוך, בלתי מוגדר, אינסופי כמעט.
אסוציאציה פרטית שלי לגמרי מחזירה אותי שנים אחורה לזמן בו התנגן דיסק 'השעות' במכונית המקרטעת שהייתה לי אז ולתמונות ההן מהסרט הזה שנחרטו היטב על רקע תקופה לא פחות סוערת בחיי.
מבנה כללי של השיר
השיר בנוי מ-7 בתים שאינם אחידים, בהלימה לשירה המודרנית, בהתאם לכך גם החריזה נעדרת וקיים מצלול מאוד בולט של אַה [במיוחד ב-3 הבתים הראשונים]
אך בולט מאוד לעין החלוקה ל-3 בתים ו-3 נוספים המופרדים בבית קצרצר בין שורה אחת.
בית א'
מצייר תמונה מאוד סוריאליסטית.
" מִתְהַלֶּכֶת מִפִּנָּה שֶׁל חֶדֶר" כנראה הדוברת, פינת החדר מעלה אל התודעה קונוטציה של לחץ, בפינה נהגו בעבר להעניש, זאת ועוד ה "פינה" בניגוד מוחלט למרכז או לפתח היא שולית וצידית.
אם כך הדוברת השרויה פיזית ב"פינה" אך גם נפשית [וזאת ניתן לראות על פי ההמשך] אל פתחה של מחשבה.
מכאן הופכת ה"מחשבה" הזאת לעיקר העיקרים, היא זו השלטת בסצנה כולה.
היא זו שתמלא את השעות.
מִתְהַלֶּכֶת מִפִּנָּה שֶׁל חֶדֶר
אֶל פִּתְחָה שֶׁל מַחְשָׁבָה
הַדֶּלֶת פְּרוּצָה אֶל תּוֹלְעֵי רִימָּה ----- > במשמעות של ריקבון
פְּתוּחָה לִרְוָוחָה ----- > פונה אל הכול ואל הכלל
בית ב'
ממחיש את המראות או ליתר דיוק את התחושות המתגלות דרך הדלת הפרוצה.
חשבון הנפש הפנימי של הדובר\ת נוקב, כן וחד.
עתה, מובן יותר לקוראת [לי ] כי השעות הללו מתמלאות בדווי וכעס
שיש בו אונס וכאב
והמחיר כבד מנשוא "קרבן תשוקתה"
הַצַּעַר הַהַחְמָצָה הָעֶרְגָּה
נִדוֹנָּה עַל קַרְקַע קָרְבָּן תְּשׁוּקָתָהּ
נֶאֱנֶסֶת
נִנְעֶצֶת הַחֶרֶב
מְכַלָּה בָּהּ זָעֲמָה
בית ג'
מבהיר ביתר שאת מיהו הנושא ומהו הנשוא
המחשבה הזו- כישות עצמאית, המנותקת מכל תחושה ורגש
אולי יוצאת מן המוח או ההיגיון ומשמיעה את קולה ברמה
אך אין זו בת קול ענווה היא אם להט הכרוך בשפיכות דמים.
חוֹדֶרֶת אֶת רִקְמַת הָרֶגֶשׁ
מְבַתֶּקֶת
מְמוֹלֶלֶת עַל לְשׁוֹנָהּ
לָהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
דָּמִי מַקִּיזָה
לנוכח כל זה, הדוברת משמימה ושותקת
בית ד'
וַאֲנִי מַחֲשָׁה
האופן בו בית זה מעמיד את הדברים יוצר [אצלי ] תחושה שיש לעשות שוב סדר או בדק בית.
מי הוא מי ? בשיר זה?
ויש כאן מן המוצפן שצריך [לי] להבין
הבית הזה מהווה גשר
וזה הדוברת למעשה
בין החלק הראשון של השיר [3 בתים ראשונים]
לבין החלק השני של השיר [3 בתים אחרונים]
קריאה מחודשת בשלושת הבתים הראשונים
מעלה שוב את הסברה כי עסקינן ב"מחשבה" הזו ב"חשבון הנפש" הזה
למול המציאות ?!
למול השינויים ?!
למול... [אין זה מבואר לגמרי בשיר, אולם גם אין זה חשוב ככלל] השיר עוסק בתהליך נפשי פנימי עוצמתי המתחולל בדובר\ת המודע מאוד לסביבתו
ומפנים את השלבים הללו.
בית ה' – מצדיק הנחה זו לגמרי.
בית ה'
העוסק בדובר\ת וביחסה אל התהליך המוזכר לעיל.
הן לא תותר שבת או שכחה או חו"ח מרגוע לכל הנ"ל...
פּוֹעַל יָדִי הוּא נֶשֶׁק הָאֵימָה
לֹא יִשְׁבּוֹת
לֹא יָנִיחַ לַשִּׁכְחָה לַעֲטוֹת מַרְגּוֹעַ
שַׁלְוַות מֶרְחֲבֵי הַיָּם
תִּרְחַק מִמֶּנִּי
אף כי קיימת תשוקה מעין זו
ומתוארת היטב בבית ו'
לָחַשׁ הָרוּחַ עַל הַרְרֵי הַגַּלִּים
בִּצְלִילוּת הַתְּכֵלֶת הַשְּׁקוּפָה תִּשְׁעָה קַבִּין
אֶכְמַהּ לִצְלוֹל אֶל הַשֶּׁקֶט ----- > כמיהה לעבור לפאזה אחרת.
הַלּוֹטֵף תָּמִים
כנראה, שזה כורח
הכרח
צורך
אין אפשרות כזו להתעמק ביופי, בשקט ובשלווה
והפחד חזק מכול
הבית האחרון
ממחיש עד כמה רב הקושי
שכן, הייסורים קשים מנשוא
השעות רבות הן
מלאות דווי, סחי ומכאוב הגופנפש
ואין כנראה מנוס.
עַד כַּמָּה
עַד מָתַי
הַצִּפִּיָּיה הַמַּכְאִיבָה תּוֹעָה
תִּתְאָבְ בְּלִבִּי תּוֹמֶכֶת בַּכַּחַשׁ עֲנָוָוה וְחָבָה
הוֹ אֱלֵי
תַּבְעֵרַת יְקוֹדִים
אין לי ספק כי כל השיר הזה נשען על מקרה ספציפי
מסוים מאוד ונוגע לדובר\ת באופן אישי
ולאומי
א-ו-ל-ם
יש והוא מוצפן מאוד
ובכך יופיו שניתן לקחתו למחוזות אחרים גם.
לסיכום, קראתי שירך לאה יקרה
ותודה המונמונים שהזמנת אותי אליו
שיר מהסוג הזה שאינך יכול להישאר אדיש לגביו
אך גם לא לפטור ב"יופי טופי וגו'..."
התחושות הקשות המתלוות לקריאתו
המחשבות בעיקר
אודותיו
מעצימות את איכות אמירתו
כי אין זה חשוב רק מה אומרים [בשירה על כל פנים]
אלא גם איך ....
ואת, לאתי יודעת גמ יודעת איך לאמור
ולגעת בעומק המילים
בליבת הרגש הצרוף בהגיון ----> וזו מהות השירה כולה
לעניות דעתי הבלתי קובעת בעליל (:
