התזה

   אמר לה: אני לא אוהב את השפה הגרמנית. גם ניטשה לא אהב אותה, לפחות איך שהגרמנים מבטאים אותה. יש לה צליל צורם. ומצד שני, שירי האהבה הגרמניים הכי יפים. דמייני לך איזה מתבודד בחלוק נטול מידות יושב בקיטונו האפל וקורא בקול Ich liebe dich   . בשום שפה אחרת הביטוי הזה לא יכול להתחרות בעצמה, במצוקה, בכמיהה האדירה, קורעת-הלב של הצליל הזה.

   ופה אתה טועה, mein schatz. האהבה זה לא מצוקה, זה לא האפילה של המסתגר הקודר. אהבה זה משהו אחר לגמרי, זה... מעוף הפרפר מעל הפרח, אהבה זה קל, זה מרפרף, זה מענג ומשכר, כמו... הדבר שאתה משקה אותי בו ברגע זה.

   בידה אחזה כוסית מלאה בקוקטייל ורדרד-ירקרק.

   חשבתי על נושא לתזה. בחרתי בך. אם תסכימי, כמובן.

   בתור ישות מאיזה סוג, שאלה.

   טרם הוגדר. אבל רק התחלנו את הערב.

   אני חושבת, שזה נחרץ מדיי. אני בחורה רגישה ושבירה, ואילו אתה... מה אתה ? מה השתתקת ?

   הוא סכר את פיו, עיניו מוסטות. לגם מרטיני ואז קם ממקומו.

   כבר, שאלה. הולכים ?

   אם תרצי.

   עוד לא.

   התיישב חזרה.

   אתה רדוף, אמרה בשקט.

   אני חושב שאכלתי משהו לא טוב היום. אבל לענייננו: התזה שלי תהייה השפעת דברי הבל על נשים ממשפחות טובות.

   כלומר, אתה מנסה לבדוק איפה הגבול ?

   אני רוצה שכל אחד ילך לדרכו.

   העבירה כף-ידה על מצחה המזיע. אני לא מבינה בשירה, אמרה.