וכבר אשה / נעמי רוזנברג

וּכְבָר אִשָּׁה

 הַר בְּדֹלַח

שֶׁרָבַץ

עַל הַסַּף

לְמִפְתַּן

הַלֵּב הַחוֹלֵם,

הִתְעַרְבֵּל

בְּזֶרֶם הַדָּם.

חֲלוֹם יַלְדוּת

פָּקַע

וּכְבָר אִשָּׁה.

טוֹוָה אוֹתְךָ בַּפֶּלֶךְ

שְׁתִי וָעֵרֶב –

שִׁקְמִים וְאִזְדָּרֶכֶת

בְּעֵינַי.

רוֹקֶמֶת אוֹתְךָ תַּחֲרָה

צוֹבַעַת

בּצִבְעֵי אַקְוָרֵל

עֲנֻגִּים.

בִּקְצֵה שַׁרְבִיט

רַב מַג

נוֹגַעַת

בַּחִיוּך

מְלֹא עֵינֶךָ

מִתְפּוֹצֵץ

לְאַלְפֵי כּוֹכָבִים,

נְגֹהוֹת

יַחַד זוֹרְמִים

בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר

פּוֹעֲמִים

נֶגֶד הַזֶּרֶם.