מְעַט חֹם / נעמי רוזנברג

מְעַט חֹם    /  נעמי רוזנברג

אל האש הגדולה

אך גדרות פלדה

מאימות סביבה

בלהט החרב

המתהפכת.

בקשתי את

קרני השמש המלטפות,

אך בצאתי לשדה

שטוף החמה,

היו הקרנים

למדקרות צנה.

חפשתי שרידי

מדורה אבודה,

מעט להחם

הקר והתוגה,

קרבתי לאטי –

ידי אל האש –

אך נמלטתי

מגדל האימה.

ראיתי הרחק

נר דולק

בפתח מערה

שוממה וחשוכה.

נואשות רצתי לעברו

נשמתי קטופה,

הגעתי

והנר כבה.

צנה גדולה

התפשטה בעולם,

חשך ואימה

ובלבי שׂרדה

תשוקה נוראה