החצב/דודי

בס"ד                                                                                              12.9.2010

החצב/דויד סמוכה

ממקום מושבי,

צופה אל ההר.

כולו זרוע,

נרות של חצב.

מבין הסלעים,

מאדמה חרבה.

גח החצב,

ומבשר את הסתיו.

החמה והטל,

מתנוצצים בפרחיו.

מדליקים לו עטרת,

שניראת למרחק.

יושב ומשקיף,

על גבעת הטרשים.

על ההר המואר,

בפרחי חצבים.

כל שנה ושנה,

בין אלול לתשרי.

את סיומו של הקיץ,

החצב מבשר.

מול הטבע הנפלא,

מביט ומשתומם.

ולעצמי ממלמל,

מה רבו מעשיך השם.