פרשת בֹּא/דודי

בס" ד                                                                                                             6.1.2011

פרשת בֹּא/דויד סמוכה

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה,

בֹּא אֶל-פַּרְעֹה:

כִּי-אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת-לִבּוֹ.

בֹּא בגימטרייה שלוש,

רומזת על עוד שלוש מכות נוספות,

שאלוקים עתיד את פרעה להכות.

המכה השמינית

 היא ארבה.

שכילתה את כל הצמחים

 שהשאיר הברד במכה לפני כן.

פרעה כמעט נעטר שואל,

את משה ואת אהרון  שלחי השם.

לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם;

מִי וָמִי, הַהֹלְכִים?.

התשובה שמקבל גורמת לו לחזור בו,

ַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ;

בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ, נֵלֵךְ-

-כִּי חַג-יְהוָה, לָנוּ.

פרעה טוען שקורבנות וזבחים,

הם עניין לגברים.

ומגרש מפניו את אהרון ומשה,

ומכת החושך לא מאחרת לרדת על והמצרים.

בעוד מצרים סובלים

מחושך מוחלט.

בני ישראל נהנים,

בארץ גושן מאור וזיו החמה.

פרעה שוב קורא למשה ואהרון,

ומתנה איתם תנאי בל יעבור.

להשאיר במצרים את,

כל הבקר והצאן.

משה משיב בעוז ובגאווה,

לא נלך בלי צאן ובקר.

מאחר והצאן משמש אותנו,

להקריב קורבנות  לשם יתברך.

הדברים מכעיסים את פרעה.

כח וַיֹּאמֶר-לוֹ פַרְעֹה, לֵךְ מֵעָלָי; הִשָּׁמֶר לְךָ,

אַל-תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי--כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי, תָּמוּת.

תוך כדי השיחה עם פרעה אלוקים מגלה ,

שהוא עתיד עוד מכה את פרעה להכות.

שאחריה יצאו ישראל בתרועה רמה.

המכה העשירית היא מכת הבכורות.

ד וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר יְהוָה:

כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה, אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם.

ה וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ,

עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.

בראש חודש ניסן,

שבועיים לפני היציאה ממצרים.

אלוקים מוסר למשה את לוח השנה היהודי,

מצוות קידוש החודש העברי.

שפועל לפי תנועת הלבנה ,

ולא כמו יתר העמים לפי החמה.

אלוקים מנחה את משה,

אלו הכנות בני ישראל צריכים לעשות.

להכין קורבן פסח ומצה לאפות,

לשחוט שֶׂה ולשים דם על המשקוף.

כדי בבתי המצרים יכה את הבכורות,

ויפסח על בתי היהודים.

זה אות וסימן ליציאה מעבדות,

זה תחילתו של מסע ישראל כבן חורין.

כט וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם,

ל וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם,

וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם:

כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת.

לא וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה,

וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי-

-גַּם-אַתֶּם, גַּם-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל;

וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה, כְּדַבֶּרְכֶם.

לב גַּם-צֹאנְכֶם גַּם-בְּקַרְכֶם

קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ;

וּבֵרַכְתֶּם, גַּם-אֹתִי.

שבת שלום