נטישה/דודי

בס"ד                                                                                                           7.3.2011

נטישה/דויד סמוכה

את כוחו עמלו ואונו,

העניק לה באהבה.

 היא אותו עוזבת,

יוצאת לדרך חדשה.

האכיל אותה דבש ,

חלב אותה השקה.

פנינים נטף לשונה.

"וישמן ישורון ויבעט".

על גבו שחרשה  וזרעה,

הותירה אותו לאנחה.

קמה עזבה ונטשה,

אררה את מטיבה.

עת קרא בשמה

לא ענתה.

הותרת אותו

 בגפו.

מלקק את פצעיו,

פגוע עד עמקי

נשמתו.

לרעות בשדות

זרים הלכה.

לא רצתה להמשיך,

לאחר שנים של צעידה יד ביד.

נותר  לבד, חרב עליו עולמו,

אבן זועקת מקיר.

זוהי תורה ?!זהו שכרה ?!

עצוב לכתוב עליו שיר.