את האבן

אָת הָאֶבֶן

וּבָךְ עוֹד פֶּתֶק צַעַר

תְּשַׁנְּנִי בַּקָּשָׁתּ הָרָשׁ

בְּחִוָּרוֹן חַיָּיו נוֹאַשׁ

לְפָחוֹת תֶשׁוֹרֶרִי

וְאוּלַי גַּם תִתְּנָבְּאִי

כִּי יַגִּיעַ הַיּוֹם

וְיִשְׁכַּח כָּל צַעַר

בֵּין אַבְנֵי הַכֹּתֶל

קְרִירוּת וְתָחַב וְעֶשֶׂב

אַךְ חַמּוֹת הֵן  ולוֹהַבוֹת

שׁוֹמְרוֹת הַבַּקָּשׁוֹת בְּחוֹבָן

אָת הָאֶבֶן

סוֹפֶגֶת עוֹד דִמְעַה

פְּנֵי הַלְּבֵנָה הֶחֵוִוירוּ

וְנָשְׁרוּ פִּרְחֵי הַדְּמָמָה

שַׁחַר בּוֹקֵעַ

וּתְפִלָּה עוֹד תִּתְגַּשֵּׁם

לֵב בְּלֵב אֶחָד יִהְיֶה

יַחַד צַעַד אַחַר צָעַד

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי