יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'

מאוריצי גוטליב, תרל"ח-1878, שמן על בד, 245×192 ס"מ

מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו

יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'

עֲיָרַת יַלְדוּתֶיךָ, מֹשֶׁה דָּוִד,

אַתָּה נִצָּב, יֶלֶד, לְיַד שׁוֹפָר הַ"נְּעִילָה",

אֵלַי מַיְשִׁיר מַבָּט,

תִּקְוָה צְפוּנָה בִלְבָבֶךָ

אֶרֶץ מַרְחַקִּים תִּרְאֶינָה עֵינֶיךָ

יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'

עֲיָרַת גַּעְגּוּעֶיךָ, מַאוֹרִיצִי,

אַתָּה יוֹשֵׁב, נַעַר בַּר מִצְוָה,

מַטֶּה אָזְנךָ לשְּׁמֹעַ תּוֹרָה מִפִּי אַבָּא הַמְּקַיֵּם

וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם

וְאִמָּא צוֹפָה בָּכֶם בְּגַאֲוָה

יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'

עֲיָרַת זִכְרוֹנוֹתֶיךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ, מֹשֶׁה,

בַּחוּר חֶמֶד, יְפֵה תֹאַר וְטוֹב מַרְאֶה,

יֵאוּש תּוּגַת מַכְאוֹבְךָ מֵעֵינֶיךָ נִשְׁקָף

בְּתוֹךְ הָעֲזָרָה, אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת, נִצֶּבֶת לוֹרָה

אַהֲבַת נַפְשָׁה, לְבָבָהּ וּכְבוֹדָה לְאַחֵר נָתָנָה

יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'

עֲיָרַת מְגִנַּת לִבְּךָ, מַאוֹרִיצִיוּס,

בְּהִתְעַטֵּף עָלֶיךָ נַפְשְׁךָ אֶת הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ זָכַרְתָּ

בְּחַבְלֵי אָדָם נִמְשַׁכְתָּ, בַּעֲבֹתוֹת אַהֲבָה

לִבְּךָ יֶהְגֶּה אֵימָה, עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ

וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה

יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'

מֻקָּף בַּאֲהוּבֶיךָ, בְּמִשְׁפַּחְתְּךָ וּבְאַנְשֵׁי קְהִלָּתֶךָ

בִּשְׁעַת רַחֲמִים וְעֵת רָצוֹן, בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר

בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מְעַנִּים אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם,

עַל סֵפֶר הַתּוֹרָה בְּאוֹתִיּוֹת כֶּסֶף רָקַמְתָּ

כ"ת נדבה לזיכרון נשמת המנוח

כמהר"ר משה גאטיליעב זצ"ל ש תרל"ח‏ לפ"ק

יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'

עוֹמֵד אַתָּה בִּכְתֹנֶת פַּסִּים, אֲשֶׁר לְךָ עָשִׂיתָ

טַלִּיתְךָ כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם

כִּי כֵן יִלְבְּשׁוּ הָאָמָּנִים

מוּזָר לְאַחֶיךָ וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמֶּךָ

זָר בְּתוֹכָם אַתָּה, וְגַם גֹּלֶה לִמְקוֹמֶךָ

יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'

מַשְׁפִּיל עֵינֶיךָ, דָּלְפָה נַפְשְׁךָ מִתּוּגָה,

קַצְתָּ בְּחַיֶּיךָ מִפְּנֵי בַת גֶּרְמַנְיָה

לֹא מָצַאתָּ נְחָמָה בְּחֵיק אַחֶרֶת    

נֶגַע וּמַחֲלָה עָלֶיךָ הֵבֵאתָ

אֶת חָלְיְךָ אֲשֶׁר תָּמוּת בּוֹ, בֶּן כ"ג שָׁנִים

יוֹם הַכִּפֻּרִים בִּירוּשָלַיִם

עַל קִיר בֵּיתִי צִיּוּרְךָ הָאַחֲרוֹן

("צִיּוּרִי הָרִאשׁוֹן", קָרַאתָּ לוֹ)

אֲשֶׁר הִצַּבְתָּ לְךָ בְּחַיֶּיךָ מַצֶּבֶת,

יָד וָשֵׁם, לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה', לַאֲשֶׁר אָהַבְתָּ

בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שִׁמְךָ וְשֵׁם אַנְשֵׁי קְהִלָּתֶךָ

את ציורו האחרון, "יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'" או "יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים", צייר הצייר היהודי-פולני מאוריצי גוטליב בשנת חייו האחרונה, שנת תרל"ח (1879). את בית כנסת של עיירת הולדתו דְּרוֹהוֹבִיץ צייר גוטליב על פי זיכרונו. הציור נודע בעיתונות הפולנית בשמות שונים כגון "Żydzi modłący się" ("יהודים בבית הכנסת") או "w dzień Sabbatu" ("ביום השבת"), אך נראה שהוא אכן קשור ליום הכיפורים. האיש הנמצא סמוך למרכז התמונה רכון על "מחזור של יום כפור" כפי שמעידה הכתובת הזעירה המופיעה בתחתית הדף הפתוח. על השולחן הנמוך, בצד שמאל למטה, ליד הילד משה, נמצא שופר, שבו נהוג לתקוע בתום תפילת הנעילה. ואכן בהספד שנכתב לזכרו נאמר שהציור מתאר את תפילת יום הכיפורים, קודם במקצת לתפילת נעילה. בכתב העת "כנסת ישראל" כונה הציור "גוי קדוש ביום קדוש". הציור הונצח בשנת 1975 על ידי השירות הבולאי הישראלי על גבי בול מסדרת הבולים בנושא חגי ישראל. החל בשנת 1939 מוצג הציור במוזיאון תל אביב לאמנות. אספן אמנות אמריקאי, סידני למון, קנה את הציור והשאיל אותו למוזיאון. אלפי רפרודוקציות של הציור נמצאות בבתי ישראל. כלתי היקרה מיכל עיצבה עבורי את התמונה בדקופז'.

מאוריצי (משה דוד) גוֹטליבּ(Maurycy Gottlieb) ‏, נולד ב-21 או ב-28 בפברואר 1856, למשפחה יהודית מסורתית בעיירה דרוהוביץ' שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), ונפטר והוא בגיל 23 בלבד, ב-17 ביולי 1879. כבר בגיל 15 התחיל ללמוד אמנות בווינה. בהמשך לימודיו למד פחות משנה אצל יאן מָטֶיְיקוֹ בקרקוב. בשנות לימודיו נדד בין הערים וינה, קרקוב, מינכן ורומא. בגיל 20 זכה גוטליב במדליית זהב בתחרות אמנות במינכן על ציורו "ג'סיקה ושיילוק", שבו צייר סצנה מתוך "הסוחר מוונציה" של שייקספיר. הוא צייר את ג'סיקה בדמותה של לורה רוזנפלד, ארוסתו. הוריה של לורה התנגדו לנישואיה עם יהודי מן המזרח ("אוֹסְטְיוּדֶה"), לא יוצלח חסר מקצוע מועיל ומכניס, שלא יוכל לפרנס אותה ואת ילדיה, בסה"כ אמן.  לורה נאלצה לעזוב אותו והתחתנה עם בנקאי מברלין. מאוריצי, שליבו נשבר, נסה להתנחם בזרועות אחרת, ומשכשלו מאמציו, הדביק את עצמו בשפעת, לא טיפל בעצמו ונפטר מסיבוכי קור. למרות שנפטר בגיל צעיר ביותר, השאיר אחריו יותר מ-300 ציורים, שלא כולם גמורים.

בציור "יוֹם הַכִּפֻּרִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בִּדְרוֹהוֹבִיץ'" תאר מאוריצי גוטליב יהודים עטופים בטליתות מסורתיות, בעלות פסים שחורים, בעת תפילה בבית הכנסת. מאוריצי גוטליב צייר את בני משפחתו ואת אנשי קהילתו, החיים והמתים, ושילב את עצמו ביניהם. בציור העביר מאוריצי את מסכת חייו, תוך שהוא מצייר את עצמו שלוש פעמים. בחזית הציור בצד שמאל עומד הילד משה דוד, לבוש במעיל שבת וידו נשענת על שולחן נמוך שעליו סידורים או מחזורים ושופר. הילד עונד על צווארו שרשרת עם תליון שעליו חקוקים מגן דוד וראשי התיבות של שמו בעברית - "מ. ג.". מצד ימין צייר מאוריצי את עצמו כנער צעיר ולידו אביו. שניהם קוראים מאותו ספר. נראה שהוא משחזר כאן את בר המצווה שלו ומביע את רעיון המסורת הנמשכת מאב לבן דרך הציווי: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם ...". במרכז הציור, עומד מאוריצי המבוגר, בגיל שבו צייר את הציור, נשען על התיבה לקריאת התורה, לבוש בבגד פסים ועטוף בטלית צבעונית, השונה באופן בולט מטליתות שאר המתפללים, ולמותניו אבנט רחב. על צווארו שרשרת עם תליון הדומה לזה שעל צוואר הילד. בכך ניסה לבטא את ייחודו כאמן, את נבדלותו מן הסובבים אותו, ואת היותו, למרות כל אלה, חלק מהם. לפני תיבת קריאת התורה יושב מתפלל האוחז בספר תורה שעל "שמלתו" הנציח גוטליב את עצמו: כ"ת נדבה לזיכרון נשמת   המנוח כמהר"ר משה גאטיליעב זצ"ל תרל"ח  לפ"ק".

בעזרת הנשים צייר גוטליב, בין הנשים, את אמו, ופעמיים את לאורה הנשל-רוזנפלד, ארוסתו לשעבר, אשר, בעקבות לחץ אימה, ביטלה את האירוסין עמו ונישאה לבנקאי עשיר מברלין.  בצד השמאלי של הציור היא מופיעה כאישה צעירה המחזיקה את המחזור הקטן על החזה, ובחלקו הימיני של הציור יושבת ליאורה, שהלכה אחר הכסף במקום אחר הלב,  ומתלחשת עם אימה שהייתה אמורה להיות חמותו.

בראיון שנתן לסופר נתן סאמועלי (Nathan Samuely) בשנת 1878, ]נתן סאמועלי, זכרונות (על קבר הציר מרדכי גאטטליעב ,(אחיאסף, תרנ"ה] אמר גוטליב על הציור: "החומר הזה אשר לקחתי לי לציורי הראשון ואשר בו הצבתי לי יד ושם, הוא בא לי מאת אחד מבני-אומנותי, אחד מתלמידי האקאדעמיא, כי הוא העלה על לבי את עמי ואת צור מחצבתי. והדבר כן היה: בהיותי בבית הציורים היה ליבי מלא על כל גדותיו ממלאכת מחשבתי ונפשי הייתה שכורה מכל הגדולות והנשגבות אשר סביב שתו עלי, עד כי האמנתי בחפזי כי כבר נפלה החומה המבדלת אותי מכל בני העמים, כי הרחיבו גבולות-עולם לפני עד אי קץ, ואהיא בעיני אח ורע לכל בני האדם, אין גדר ואין מסך מבדיל, כולנו אחים ורעים, כלנו בני אב אחד, אל אחד בראנו - אך עודני חוזה את החלום הנעים הזה והנה נגעה בי יד ואיקץ מחלומי. אחד מתלמידי האקאדעמיא, אשר בא בריב עמדי הוציא עלי רוחו בדברים מרים כלענה באמרו: 'אל נא תשכח מי ומה אתה, רק יהודי נקלה, בזוי עם, תולעת ולא איש, מרמס היית מאז ומעולם לכל רגל, וגם עתה יוכל כל איש להשכין לעפר כבודך, ולך אין הצדקה לתבוע את עלבונך...' בשמעי את הלעג הנורא הזה, אשר כבר נשכח כמת מלבבי, החל דמי לרתוח בקרבי כסיר נפוח, לבבי חש מכאוב איום ונורא, כל פצעי בת עמי התעוררו בקרבו, קראו ולא דמו - אז נשבעתי להקדיש כל כחי ואוני לבת עמי הנהלאה."     

הדברים מבוססים בעיקר על ספרו של עזרא מנדלסון, "מאוריצי גוטליב, אמנות, היסטוריה, זיכרון", שיצא לאור בשנת 2006 במרכז זלמן שזר בירושלים, ועל מקורות נוספים.