המאבק האזרחי

בחודשים האחרונים יצאו קבוצות עובדים למאבק על זכויותיהם ופתחו בשביתות ( שביתת עובדי הרכבות שביתת הרופאים ועוד ) שביתות אלה גובות מחיר מן  האזרחים אומנם ההפגנות אכן נועדו לשפר את הסטטוס קוו אשר אין הוא משביע רצון בעיני המפגינים אך האם המאבקים הציבוריים עליהם שומעים חדשות לבקרים , אותם המאבקים אשר מרגישים ברחוב האם הם מהווים פגיעה כלשהיא באזרחים ובשגרת חייהם ?

כאשר אדם כתושב במדינה בפרט או בכלל באשר הוא אדם נתקל בדבר מה בחייו אשר לא "מסתדר" לו , ובמילים אחרות , אין הדבר מוצא חן בעיניו נראה לאחרונה כי ישנה התעוררות מודרנית והאדם קם ומפגין , עומד על זכויותיו , דורש את המגיע לו .

כך נראה במדינת ישראל בתקופה האחרונה בתחומים רבים ולדוגמא : המחאה החברתית בקיץ האחרון . במעבר לתחום החברתי נראו גם מאבקים על זכויות אדם בתחום המדיני כמו המהפכה אשר ניסו להנהיג אזרחי לוב כנגד השלטון הרודני שהונהג בהם במשך שנים .

מהנ"ל עולות מספר שאלות : האם ראוי לקיים מאבקים אלה ? איפה עובר הגבול במאבק האדם ואיזה מחיר גובה הוא מהאזרחים ? והחשוב מכל , האם לאחר מאבק בשם אידאולוגיה לא מאחר השינוי לבוא ?

לדעתי המאבקים הציבוריים שקרו לאחרונה בפרט ומאבקים בשם אידיאולוגיה בכלל יכולים לתרום רבות לחברה בכך שיכולים ליצור שיפור בתנאי חיים בטווח הארוך שהרי התסכול וההתפרצות בהפגנות יוצאים מתוך כנות של אזרחים אשר חיים את השגרה היומיומית ומדברי מתוך ניסיון ורצון לשינוי מצב נתון . הדבר הוכח והוא מבוסס על מקרים שקרו כמו למשל המהפכה הצרפתית שהביאה לשינוי פני העולם ע"י כך שהחדירה בו את ערכי השוויון והחירות והגנה על זכויות האדם ועוד .

יש להבין כי המאבקים החברתיים באים מתוך רצון להוביל שינוי ולצאת מנקודת הנחה שהנאבקים בשם האידאולוגיה מבינים כי בטווח הקצר תהיה פגיעה סביבתית אך בראייה לטווח הרחוק כמו שנראה במהפכות היסטוריות קדומות – יש שיפור בתנאי החיים .

נימוק נוסף הוא מפי הפילוסוף ג'ון לוק, טען כי לכל אדם "זכויות טבעיות" במסגרת הזכויות הללו כלול חופש החירות הכולל את חופש ההתאגדות המאפשר באופן חוקי לבני האדם אשר רוצים להיאבק למען זכויותיהם להתאגד סביב רעיון לגיטימי . בנוסף ישנו חופש הביטוי הכולל בתוכו את החופש להפגנה ולמחאה אשר הוא זכות לגיטימית של כל ארגון אשר התאגד סביב רעיון לגיטימי אידיאולוגי מסוים אשר נועד לשינוי מצב נתון , וכאן ניתן להבחין באפשרות חוקית של בני האדם שהתאגדו לצאת ולמחות כנגד השלטון או כנגד ארגון אחר סביב רעיון אידיאולוגי . 

זכויות אלה ניתנות לאדם מעצם היותו אדם זכויות אלה אינן תלויות בשלטון - אין הוא מעניק אותן ואין לו את הסמכות לשלול אותן . מכאן ניתן לראות שמעבר לחשיבות של ההפגנה ומאבק האדם על רצונו ישנם זכויות המגיעות לאדם מלבד חובותיו למדינה .

יש שלא יצדדו בדברי ולא יסכימו איתם בטענה שאין לאפשר הפגנות ומאבקים ציבוריים אלא לנהוג באופן מתורבת ורגוע תוך כדי הידברות במשרדי הממשלה או בין הארגונים השונים .

אף יש דוגמא לטענה הזו שהרי ישנם הטוענים שצריך לשים גבול לאזרחים ולהתייחס אליהם כמו לארגונים אשר נאסר עליהם להביע דעות פוליטיות ולצאת להפגנות מתוקף מסגרת עבודתם לדוגמא כעובדי מדינה ( צה"ל , שב"ס ) שאצלם עומדים הזכויות הטבעיות בפני גבול שאין הלגיטימציה תקפה בנוגע להבעת מחאה . אני אכן מבינה את הטענה ואת המקום ממנה היא מגיעה אך אינני מסכימה אתה משום שאכן ישנם מוסדות במסגרת המדינה שאין עליהם להביע מחאה בשל החובה לשמור על ניטרליות מוחלטת והימנעות מדעות פוליטיות בציבור אך מעבר אליהם אם לא האזרח הפשוט החי בסביבה רחבה יותר וחי את השגרה היומיומית לא ידבר ויפעל למען שינוי מצב נתון שלא מספק את האזרחים , מי כן ידבר ? מי הוא זה שישפר את תנאי החיים ? .

מהפכה מוגדרת כאירוע היסטורי המשנה, בזמן קצר יחסית, את פני החברה, בעקבות קפיצת מדרגה ביכולתו הטכנולוגית של האדם, או בעקבות שינוי רדיקלי בתפיסתו החברתית והפוליטית כמו כן גם מחאה קטנה יותר מחוללת שינוי , ייתכן שלא בסדר הגודל של המהפכה אך בסדר גודל דומה .

למחאה יש חשיבות משמעותית בפני החברה . ההפגנות שבמסגרת המחאה מביאות אל אוזני האזרחים דעות שונות שמעוררות בקרבם סובלנות ומחזקות את הדמוקרטיה והשוויון .

הפתרונות המובאים במסגרת ההפגנות עלולים לשמש כפתרונות מועילים בעבור מדינה שלמה בזמן שהפתרון בא מצד האזרחים . בנוסף מעוררות ההפגנות שינויים חברתיים והתקדמות תרבותית תוך כדי יצירת אינטראקציה שתוכל לבטל דעות קדומות וסטריאוטיפים וע"י כך אף לפתור קונפליקטים בין מעמדות בחברה .

לסיום אגיד שתפקיד המחאות והמאבקים הציבוריים הינו מאוד משמעותי בכל חברה ובכל מצב , אינני מתעלמת מהעובדה שאכן מאבק ציבורי יכול לפגוע באזרחים בטווח הקצר כמו שביתת הרכבות בה היה בעיה בתחום התחבורה ונוצר לאזרחים קושי להגיע ממקום למקום ושגרת החיים נאלצה להתעכב בהתאם לשביתת הרכבת אך הנה לאחר סיום ההידברות המשפטית וההפגנות בתחנות הרכבת שופרו תנאי העובדים ואכן שופרו גם תנאי האזרחים שנהנים משירות מספק יותר .

ההמלצה שלי היא שיש לתמוך ביציאה לרחובות ובהקשבה למצוקות הציבור דרך ההפגנות והשלטים אך יחד עם זאת יש לשלב הידברות פנימית בין ארגונים ומשרדי ממשלה כדי להוציא את המיטב מצעקת הציבור ולא לתת לצעקת הציבור להיאמר לשווא .