ג'קי'ס
מוטל / מאת נועה סטיר
כשאני
והחבר שלי, דוד, הגענו באמצע הלילה ל"ג'קי'ס מוטל" בדרכנו מ"ניו-יורק"
ל"לוס-אנג'לס", הופתעתי לגלות שאת "ג'קי'ס מוטל" מנהל יעקב,
המורה שלי לתנ"ך מהתיכון. לא סתם הוא היה נראה מבוגר ב-15 שנה, עברו 15 שנה
מאז שסיימתי תיכון.
-"יעקב...מה
אתה עושה כאן?" מילמלתי לעברו.
-"ג'קי"
הוא תיקן אותי במבטא אמריקאי טיפוסי.
-"אתם
מכירים?" התפרץ דוד לשיחה במבט תמוה
-"כן
בטח...יעקב...אה...סליחה...ג'קי, היה המורה שלי לתנ"ך בתיכון" אמרתי
בחיוך נוסטלגי.
דוד שתק
-"יש
לי חדר פנוי בקומה השניה....זה יעלה לכם....."
-"אז
אתה עדיין זוכר עברית, ג'קי, אה?" התפרצתי לדבריו
-"טלי,
תעזבי אותו אולי..." אמר לי דוד בעצבנות והמשיך "זה בסדר ניקח את החדר,
לילה טוב, ג'קי"
כשהגענו
לחדר הקטן התגלגלתי מצחוק וסיפרתי לדוד, שיעקב המורה לתנ"ך תמיד היה נראה לי
פסיכופט, ולא פלא שהוא מנהל מוטל דרכים שכזה. "רק פסיכופטיים מנהלים
מוטלים...קריפי, לא?....רק שהוא לא ירצח אותנו באמצע הלילה...." המשכתי
לצחוק, אבל על פניו של דוד היה ניתן לראות שהוא מתחיל לחשוש.
-"הוא
באמת נראה קצת מפחיד, אבל אל תדאגי, טוב שלקחנו איתנו אקדח" אמר דוד, התפשט
ונכנס למיטה.
אני לעומת
זאת החלטתי להתרענן במקלחת קצרה וכשנכנסתי לאמבטיה קיוותי שזה לא יגמר ברצח.
כשיצאתי
מהמקלחת חיה ונושמת, הופתעתי לגלות את דוד וג'קי יושבים בחדר ומפטפטים, דוד היה
נראה מרותק לדבריו של ג'קי שאפילו לא שם לב שאני ממש לידם. רק כשליטפתי לו את הראש
הוא הפנה מבטו אלי ואמר "טלי, החלטתי לקנות את המוטל מג'קי...אני אקרא לו
דייויד'ס מוטל, מגניב, לא?"
"מה?
השתגעת? לקנות את המוטל? אנחנו בדרך לאל-אי, ולשנינו יש לימודים לחזור אליהם
בישראל, שלא לדבר על משפחה...מה נסגר איתך?"
"תקשיבי
טלי, חמודה שלי, זו הזדמנות פז, ג'קי מוכן למכור לי את המוטל בחצי מחיר"
"ומה...כל
היום תשב פה, תקבל עוברים ושבים ותכבס מצעים? לא רצית להיות מורה למתמטיקה? יש לך
רק עוד שנה להשלים"
"ג'קי
שכנע אותי שלהיות מורה זה לא חיים"
"ומה
כן חיים? להיות תקוע באמצע כביש ראשי? טוב, תעשה מה שאתה רוצה, אני מתחפפת מפה מחר
על הבקר, איתך או בלעדייך! ג'קי תסלח לנו
אנחנו מאד עייפים"
כשג'קי
יצא מהחדר דוד צחק "מה? האמנת לי? נראה לך שאני אקנה ממנו את המוטל? הוא אמנם
הציע...אבל סתם הסטלבטתי עליו שאני מעוניין...את יודעת מה הוא עוד הציע?"
"מה?"
עניתי לו בנימה עצבנית
"ש...
נעשה איתו פה את ערב ראש השנה"
"דוד...ראש
השנה זה רק מחר בערב, ואנחנו צריכים להמשיך בנסיעה"
"את
המוטל אני לא קונה ממנו, סתם צחקתי עליו, אבל ממי, גם את לא היית רוצה לחגוג לבד
את ראש השנה, נשאר פה עוד יום אחד, הוא גם הבטיח לא לקחת כסף על לילה נוסף ולארח
אותנו לסעודת החג"
בסופו של
דבר השתכנעתי.
ביום
למחרת השלמנו שנות שינה וקמנו רק לקראת הצהרים. כשירדנו למטה ג'קי לא היה שם וגם
האוטו שלנו נעלם. דוד התחיל להשתולל ולהאשים אותי שאני מכירה את כל הפסיכופטים
בעולם ושהכל באשמתי.
"באשמתי?"
צעקתי לעבר דוד
"אתה
זה שדיברת איתו על לקנות ממנו את המוטל ולבלות איתו את ראש השנה"
מרב
שצעקנו האחד על השניה, לא שמענו את המכונית שלנו נכנסת לחניון ובתוכה ג'קי.
רק כשג'קי
התקרב לעברנו ובידיו שקיות נייר חומות, שמנו לב לקיומו.
"מה
אתם צועקים?" שאל ג'קי במין התנשאות שהיתה אופיינית לו עוד מימי התיכון,
"בסה"כ
הלכתי לקנות מצרכים לארוחת החג".
דוד שכבר
היה על קוצים, לא התבלבל לרגע ואמר לג'קי "את ארוחת החג אתה תעשה עם העכברים
שלך, אנחנו מתחפפים מכאן ברגע זה"
"טלי",
הוא המשיך "תעלי מהר לחדר לארוז, אני צריך לסגור חשבון עם ג'קי"
הפעם
הסכמתי עם דוד, לא התאים לי להשאר שם ולו עוד שניה אחת, ובטח ובטח שלא לחגוג את
ערב ראש השנה עם יעקב המורה לתנ"ך הפסיכופט.
השעה כבר
היתה שעת בין ערביים, עננים כיסו את השמים, והיה נדמה כאילו סופה גדולה עומדת
להגיע.
כשסיימתי
לארוז, יצאתי לחלון וצעקתי לדוד שיעזור לי להוריד את המזוודות לאוטו.
דוד הגיע
במהירות ומבלי להוציא מילה מפיו הוא עזר לי עם המזוודות, נכנסנו לאוטו ונסענו משם.
לאחר כשעה
של נסיעה מלווה בשתיקה מורטת עצבים, דוד לחש לעברי "רצחתי אותו"
"את
מי רצחת? דוד? אתה בסדר" שאלתי אותו
"רצחתי
את ג'קי....הוא עיצבן אותי "יריתי בו ישר בין העיניים"
"מה
קרה לך דוד? הוא בסה"כ מורה לתנ"ך עלוב שפתח מוטל באיזה חור
בארה"ב....למה לרצוח? מה אתה רוצח?" התחלתי לבכות
"את
לא מבינה, טלי?" הוא צחק לעברי, "זה בכלל לא קשור לג'קי....או לזה שהוא
לקח את האוטו ללא רשותי" דוד לקח
נשימה עמוקה והמשיך "זה המוטל. תמיד רציתי לנהל מוטל בארצות הברית....כשג'קי
סירב למכור לי את המוטל...."
"חשבתי
שהוא הציע לך..." אמרתי בתמיהה
"לא
מתוקה, זה הכל היה רעיון שלי, כשהוא סירב כל כך התעצבנתי, אז הוא ניסה לפייס אותי
בארוחת חג"
"אז
למה רצחת אותו? למה רצחת אותו? משוגע!!!" התחלתי להתפרע בתוך המכונית הנוסעת
"טלי,
תרגעי, טשטשתי עקבות, לעולם לא יחשדו בי"
הגשם
בינתיים התחיל לרדת והיינו חייבים לעצור במוטל הבא שיזדמן בדרכנו, כשהגענו ל"רות'ס
מוטל", קיוותי שלא לראות שם את רות, המורה לאזרחות מהתיכון.
רות לא
היתה שם, אבל כוחות משטרה גדולים נכחו במקום.
