חזרה ליצירות
שירים

בסנטראל פארק באביב אלף תשע מאות שבעים וחמש

אודי גלבמן | (22/11/2014 14:16) | 70 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל


בסנטראל פארק ,

באביב של אלף תשע מאות שבעים וחמש

הדודה מרי ואני,איש צעיר-

היינו מהלכים בשבילים

ודודה מרי שהיתה ספרנית ,

 היתה משיחה באזני מן הדברים ההם  

הנטבעים גם באחרית חייו של אדם ,


ובעת שהיתה לואטת דברים כמו

רכילות משפחתית - וזה רק כדוגמא -

היתה מיטיבה את כובעה ,

ואומרת שכאשר אהיה גדול יותר, 

היא תספר לי הכל.- 

 והיום אני גדול, והיא איננה.


והיא שכרה סירת משוטים ואמרה לי דברים

שדודות אינן נוהגות לספר :

על אנשים  ומלחמות 

והיא היתה כל כך חכמה

 וכשהגענו לכלוב הפנדה האדומה 

מרי חיוותה את דעתה שאין זה הוגן .

להחזיק חיות בכלוב , 

כמו שאין טעם לשמור על 

אהוב לב שבגד , 

ומה ששומרים זה רק זכרון

הימים הטובים ,וחיות שולחים לטבע -

ועם טבע האדם אין מה לעשות ,

 כי כך הוא נולד,

ושלא אחפש צידוקים,סיבות והצלבות -

כמו שנות השלושים והארבעים הארורות ההן-

ועיניה באומרה זאת היו חמות

 
כפרוות הפנדה האדומה  -

ודומה שהיא חיפשה מקלט של הבנה

משל היתה עצמה

 פנדה המחפשת מסתור בשלג,

ואני אז הייתי צעיר מכדי להבין- 

והיא כבר לא תדע 
 



תגובות

חזרה ליצירות