חזרה ליצירות
שירים

בצהרי העשרים וששה בנובמבר

אודי גלבמן | (26/11/2014 22:43) | 99 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

בצהרי העשרים וששה בנובמבר אלפיים וארבע עשרה

אמרתי לשמוליק שזה יום השנה.

הלכנו בגשם.

אמרתי לשמוליק שמה שהגשם עשה לתל אביב

ולאריק ב"כתר" עם הסוודר האדום

והחולצה הלבנה , עם צלחת המרק -

זה מה  שערפילים עשו לליברפול ולחיפושיות ,

והפרחים של סקוט מקנזי -

 לנשמתי שלי.

אבל אריק ואני מסכימים שאין כמו  תל אביב,

ובדרך - בתי האבן המתקלפים בואכה 

טרומפלדור, וגלי הים מתנפצים , 

וגיטרה ניבטת מעל גגותיהם 

ושרה באותה רכות בלתי נסבלת 

את ליל סתיו,  ופראג והלכת לי חבר  -

וכשהגענו עייפים ,

כמו שבני ששים ושבע

אמורים לחוש לקראת תום המסע,

עמדנו מעל המצבה  ודיברנו על הפועל תל אביב ,

והיגגנו על מונה זילברשטיין וכאלה,

ההן שהיו כמו אלונה וסימה,

ועל זה שעלי מוהר אומר לאריק בשמים

שעוד מעט יהיה היכל כדורסל על שמו.

ופתאום היה נדמה שגאולה מופיעה,

יפה וחרישית מבין העצים,

וזה כל כך קרוב גם לחוף המציצים-

וכל כך רחוק לי בעצם,

הימים הנפלאים ההם עם השירים

וארץ ישראל היפה ההולכת לי פייפן מול העיניים,

והגשם יורד ויורד, ועוד מעט יאסף אותי אליו-

ואין לאן ללכת, ואין ארץ קוראת לי חזרה-

אל מה שלא יהיה.

אל מה שהיה.  






תגובות

חזרה ליצירות