אני והמגירה

אני והמגירה

אני חוטא

כותב

מציפורני ניתז דיו שחור

נשפך על הדף הלבן

מקווקו בשורות

שורות של חיילים

מוכנים לקבל לתוכם את העוון

ללא היסוס ופקפוק

כשווה בין שווים

אני אשם ופושע בתוך בית

ללא גג

אי מסביבי

מכל צדדי ים

הנחשולים מתרוממים כלפי שמיים

מכסים את הלבנה

נכנסים אל ביתי

ומרטיבים את הרצפה

רק המגירה היא חברתי

שומרת חטאי

אוגרת סודותיי לתוכה

שומרת עליהם עד יעבר זעם

אני אוהב את מגירתי

מגונן עליה מפני הקצף

והמים המלוחים

ההורסים ומשחיתים את העץ העתיק

הדפים מתעופפים ברוח

נמלטים מן הבית המקולל