אפצ'י

אור הבוקר הבוהק עשה אותי רגוע, ריח עדין של לבנדר ליטף את חוטם אפי, ציוץ של ציפור נשמע, השמיכה הייתה ענוגה וצמרירית והכרית.. אך הכרית, הייתה הזונה מכולם.

נקישות הדלת הגיעו איתם. ולא דלת הבית, דלת חדרי.

"מי זה?" שאלתי בתמהה

"תפתח-" נשמע קול לא מוכר של גבר מצדיו השני של הדלת

"אלה אנחנו-" הקול המשיך לומר והתחלתי להרגיש מתוח

"רק רגע" השבתי, יצאתי מהמיטה ושמתי כפכפים פתחתי את דלת החדר ואלה היו ה

חברים

הכי טוב שלי,

לירז עדן וחן, איתם עמד עוד בחור גבוה מטר תשעים שהיה קצת רחב.

"מה קורה? מה אתם עושים פה?" שאלתי ובאתי להביא להם חיבוק אך פרצופם רציני וגופם דחוק אחד בשני.

"-בוא נכנס לחדר" לרגע הציע הגבוהה ונכנסו לחדר

"-תום, כדאי שתשב, יש משהו שאנחנו צריכים לדבר אתך, אני יפתח ישר" הגבוהה אמר

 "דבר" השבתי לו נחרצות ולא היה אכפת לי מה תהיה הבשורה, רק שידבר כבר.

"-בוא תום, בוא שב," אמרו לי לירז עדן וחן והושיבו אותי אבל אני התנגדתי ונעמדתי עדיין במקומי

"נו! אני מקשיב"

"-טוב. לא חשוב" אמר האיש הגבוהה, בלע קצת רוק והסתכל לי בעיניים. הוציא מכיסו איזה מסמך והגיש לו אותו.

-"חכה רגע, אל תקרא" אמר והעיניים שלי עדיין היו עליו

"נו מה?! אתם משגעים אותי!!!!" יצאתי עליהם

"-תום, אני רוצה להגיד לך שזכית בפרס על סך מאה מיליון לירות סטרלינג." אמר לי האיש הרחב

"מה?" קטן יצא לי מהפה ולא נראה לי ששמעו אותו

"ממההה?" אחד קצת יותר גדול יצא אחר כך, חצי בציניות  

"נו תום תסתכל כבר במסמך!" אמר לי לפתע עדן

"חכו רגע אני צריך לשבת" אמרתי להם

הבטתי במסמך שהוא הביא לי והיה רשום בוא את שמי, ת.ז. הזהות שלי, חשבון הבנק שלי, ואפילו איפה למדתי בתיכון ובאיזה צבע היו הנעליים שלי בשיעור התעמלות אבל הכי הכי היה רשום שם בגדול

100,000,000£

התעלפתי, ישר, בלי לחשוב פעמיים, בפעם הראשונה בחיי התעלפתי, לא צריך לחשוב יותר פעמיים.

"-אמרתי לך שהיינו צריכים להגיד לו שדרסנו לו את הכלב וללכת," שמעתי מתוך שינה את הבחור הגבוהה אומר .

פקחתי עיניים.

"מההההה?!" קמתי בבהלה זועמת מהמיטה

"אין לי בכלל כלב" השבתי, תפסתי את חתיכת הנייר והסתכלתי שוב פעם, כן, זה היה השם שלי עליה, ועמה הסכום הענק ממדים

"- אם זה חלום אז עדיף כבר לא להתעורר אה?" אמר לירז

"- כן אם זה חלום.. אבל זה לא.. תום.. זה באמת קורה!! ואתה הולך להזמין את כולנו ואת כל השכונה הזאת עכשיו לבר! ואת כל העיר אם תרצה ואת כל המדינה, את כולםם פשוט לבררר חשפניותת!!" אמר חן בצורה המוגזמת תמיד שלו ואז קבלתי הודעת סמס, מהבנק, מראה לי שנכנס לי באמת הסכום העתק ולפתע קבלתי צלצול טלפון, זה מנהל הבנק, הוא מברך אותי, טוען שתמיד הוא האמין בי. ואז ההורים והמשפחה ופתאום כולם נמצאים אצלי בחדר, בקבוקי שמפנייה בכל פינה, כל הבית מלא בבני-אדם וכולם חגיגיים צוחקים.

"-נו תום, אז מה אתה הולך לעשות עכשיו?" שאל אותי הבחור הרחב

"מי אתה בכלל?" שאלתי אותו

"-אני זה הבחור שמביא את המתנות האלה," אמר לי

"ואיפה היית עד עכשיו?!" שאלתי

"-הייתי פה סביבך, תמיד, היית רק צריך לחייך,"

ואכן הימים מעולם לא נראו יותר אצלי מהרגע הזה לעבר הנצח.

אבל זה לא בדיוק, כי התחלתי לחייך בכלל יומם לפני,

זה היה שנסעתי ברכבת, עמד שם יחד עם איזה נוסעת כלב דלמטי ענק שבזמן שהכרטיסן של הרכבת עבר בן הנוסעים ובדק את הכרטיסים וכולם היו נראים לרגע בלחץ, התעטש.

וחייכתי.