אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 252 יוצרים
חיפוש
זכר
תאריך לידה: 10/5/1989
תודה וסליחה לכל מי שקורא את השטויות שלי...
E-Mail:
תאריך כניסה אחרון:
25/08/2020 21:58:56

 
נושא: אומר פו הדב .  

 

העלתה לדיון:
נורית ליברמן.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
מאזדה וטאבו - אביב אריאל שירים (16/10/2016-01:06) 391 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

 

 

"מה זה 400 אלף שקל? עם העשרים ושתיים שיש לי בפיקדון, אני לוקח תשלומים ומשלים את זה תוך שש שנים!"

 

כך חשב לעצמו שון, עת שיחרורו מהצבא. הוא ידע שהוא יהיה מוגבל מהרבה בחינות לאורך 1כל השנים האלה, אך כסמוראי זה, המוכן להקריב את חייו למען מטרה נעלית, הוא התכונן לעשות את הצעד באומץ לב ולהתגבר על כל מכשול שיופיע לאורך הדרך.

לעיתים היה נזכר בדברי אביו בנושא כשהיה קטן: "גבר בלי מכונית זה לא גבר." ובעוד לקחים דומים ששמע ממנו לאורך השנים. ליקוטי החכמה הללו היו נר לרגליו מאז ומתמיד.

אמנם שון לא ראה את אביו ואמו כבר כמה שנים, עקב תקרית אלימות והתערבות הרשויות, אך הוא חש שזה מה שאבא היה מצווה אותו לו היה איתו כאן עכשיו, לקנות מאזדה.

 

הוא אומץ על ידי הורים חשוכי ילדים, אליהם לא הרגיש שום חיבור או יכולת קירבה.

שרגא, אביו החדש, תמיד הזכיר לו את האבא של ה"ילד כאפות" מהכיתה שלו בבית ספר, אותו עוד זכר מאסיפות ההורים. ונורית, אמו החדשה, הייתה בעלת שיער קצר, מה שהזכיר לו ילד בן שמונה ולא אשה.

הוא התעלם מהם כמה שרק יכל והשתדל שלא לשהות איתם באותה מחיצה כל עוד היה זה אפשרי. אפילו בצבא, הוא לא היה מתלהב לצאת הביתה והיה מחפש חברים לישון אצלם.

 

שרגא היה איש קשה, קרדיולוג במקצועו ואב לקרדיולוג בפנטזיות הפרועות שלו. אנשים סברו שהוא אימץ ילד מלכתחילה רק בשביל שיהיה לו בן-קרדיולוג. לא נוירולוג, לא פרקטולוג, קרדיולוג. זהו המקצוע הנכון.

הוא היה מרצה באזני שון על לימודי רפואה בכל זמן שהיה נתקל בו, תמיד באותו טון של חומרה.

 

בסופו של דבר הגיע האולטימטום הכואב: שון יאלץ להתחיל בלימודים, אותם יממן בעצמו, או למצוא לו קורת גג חדשה, מבלי לקבל תמיכה בשום דבר נוסף.

 

מן הסתם ששון לא התלהב מלימודי רפואה, אבל אפילו אם הוא היה, איך הוא יממן עכשיו דבר כזה?! הוא יצטרך לוותר על המכונית בשביל זה, ורק מהמחשבה על להראות את הפנים שלו בחוץ בלי מכונית גרמה לו להתקף חרדה. 

הוא חשב על עצמו בתוך הרכב המסובב ראשים הזה בהתלהבות ועל הסטטוס החברתי שיזכה בו אם יקנה אותו, תוך שהוא מנסה לתרץ לעצמו שמטרת התכנית היא אך נוחות של תחבורה והיגיון פרקטי.

אבל למעשה, זו המחשבה על עצמו נראה לעיני כולם בתוך מאזדה ממודל חדש שהניעה אותו מבפנים.

כרגיל, הוא שאל את עצמו מה אבא היה מייעץ לו עכשיו: בעיני רוחו הוא דמיין אותו, יושב על הספה עם בירה אחרי העבודה, רואה את חדשות ערוץ 2 ומקלל את ביבי, וידע מה אבא יגיד לו...

הוא החליט לקחת את האוטו ואפילו לישון בו אם לא תהיה לו ברירה אחרת.

זה גם מה שקרה, ובאי-הנוחות של שינה בתוך מכונית, הוא היה מתעורר בלילה מפעם לפעם ונזכר במעומעם בילדותו, עת שהוריו עוד היה צעירים, ואמו בעלת השיער הארוך הייתה נמרחת בהתלהבות על אביו, לו הייתה סובארו ג'אסטי מבריקה ונוצצת, הרכב הכי נחשק באותם ימים.

ויהי מקץ הלילה הראשון, הוא הרגיש שהוא עושה את הדבר הנכון ללא שום שמץ של ספק. ואיזו אלטרנטיבה בכלל הייתה לו, אם זה או מאזדה חדשה או סתם אוטו-זבל? ככה מיטל תסתכל עליו?

 

שרגא היה הרוס, מבחינתו הוא סתם האכיל פה נוסף כמה שנים, פה שלא הפך להיות פה של קרדיולוג. הרגיזה אותו העובדה שאם הילד הזה היה גדל בחברה טובה יותר, הוא בכלל לא היה מתעניין במכוניות ושטויות כאלה, ואז גם לא היה צריך לוותר על החיים שלו.

"הרי זו עבדות!" הוא צעק על אישתו. "הוא בטח קיבל את המוסר הזה מההורים החוליגנים ההם שלו! זוכרת, אז שראינו אותם כשהתחלנו בהליכי האימוץ?" היא הנהנה בראשה בלא כח להוציא הגה, אחרי הכדורי שינה של אתמול.

"סיפקנו לילד האויל הזה הזדמנות חלומית לשבור את מעגל הטיפשות הזה, וזאת הבחירה שלו?!" שאל בזעם, תוך שהוא מרים את הקול שלו אך-מעט. "אולי הוא נועד להיות כזה" אמרה נורית בטון דיכאוני ואדיש.

"לא, פשוט בחרנו ילד שבחר להיות כסיל."

"אולי", אמרה נורית בחוסר אכפתיות, תוך שהיא פותחת קופסה חדשה של אלפרליד וטורפת אותה כמו ביסלי.

 

 

בינתיים שון שכר לו דירה וגר עם מיטל, בחירת ליבו.

שנתיים לאחר מכן, כשכמה חברים שלו כבר קנו מכוניות חדשות יותר וההתלהבות שלו מהרכב החדש כבר הספיקה להירגע, שון החל להרהר בדיעבד בהחלטה שלו. "עוד ארבע שנים לשלם על החתיכת זבל הזאת? איך מצאתי את עצמי במצב הזה? איך זה הגיע לזה?!" הוא שאל את עצמו במצב של פאניקה ואכזבה מעורבים, ששניהם הורידו לו דמעות מהעיניים.

גם בחירת ליבו, מיטל, כבר לא הייתה בחירת ליבו. גם היא הייתה ממודל ישן יותר, וגם היא כבר הפסיקה לרגש אותו. מצידה זה היה דומה: לחברות שלה היו חברים עם רכב מרשים יותר, והיא הרגישה שהיא כלואה בזוגיות עם בחור שמבייש ומשעמם אותה. גם ההורים שלה לא התלהבו ממנו כתמול-שלשום. בכל פעם שהיא הייתה מביאה אותו הביתה, הם היו עושים לו פרצופים, והוא היה מרגיש חלש ועלוב ליד אבא שלה, בעל האאודי המנקרת עיניים ההיא.

הוא החל להרהר במצב שלו, כשהוא סובל מרגשות אשמה ונחיתות קשים. זה היה נראה לו שהוא פשוט לא מגשים את עצמו, שאבא היה צועק עליו אם הוא היה רואה אותו עכשיו, יושב במכונית מסכנה כזאת.

אחרי העבודה הוא היה יושב מול הטלויזיה עם בירה ובוהה בחדשות ערוץ 2, שובר את הראש על איך לגייס כסף למאזדה חדשה, ועוד לשלם על הנוכחית, תוך שהוא מקלל את ביבי. בינו לבין מיטל, היחסים כבר התדרדרו למצב של אלימות, ממש כמו אצל ההורים שלו בזמנם, והרשויות נאלצו לקחת את הבן שלהם, ליאם.

 

 כמה שנים לאחר מכן, ליאם כבר גדל ושאל את עצמו מה עליו לעשות בחיים שלו, ומיד חשב על אבא שלו שון ונזכר במה שתמיד היה אומר לו: "גבר בלי מכונית זה לא גבר."

 

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  פתח תגובות מודל / גלי צבי-ויס 16/10/2016 [ מס' תגובות : 3]
    זה באמת על המעגליות שיש באורח חיים הזה... תודה על התגובה / אביב אריאל 16/10/2016
    זו הבנה פסיכולוגית של נפש האדם. חג סוכות שמח ושבוע נפלא. / גלי צבי-ויס 16/10/2016
    תודה רבה, גם לך! / אביב אריאל 16/10/2016
  פתח תגובות עצוב,הרשמת אביב, חג שמח. / נסים פרנקו 16/10/2016 [ מס' תגובות : 1]
    תודה רבה, גם לך! / אביב אריאל 16/10/2016
  פתח תגובות אימוץ / יום טוב צבי 16/10/2016 [ מס' תגובות : 1]
    באמת כיוונתי לנושא הזה / אביב אריאל 16/10/2016
  פתח תגובות / זיגי בר-אור ז"ל 16/10/2016 [ מס' תגובות : 1]
    תודה, הוא הגיע ל"שירים" בגלל באג... / אביב אריאל 16/10/2016
  פתח תגובות / גליה אזולאי 16/10/2016 [ מס' תגובות : 1]
    תודה, גם לך / אביב אריאל 18/10/2016
  פתח תגובות כמה נוגה הסיפור / viki.s 17/10/2016 [ מס' תגובות : 1]
    תודה / אביב אריאל 18/10/2016
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית