בהינף קולמוס

ארגמן לבי פרח בקיץ האחרון

הדיף שובל ארוך של ריח נפלא

העיר שרוולים של סתיו בהינף קולמוס

עיר באפור צוחקת לי צחוק סהרורי

כשיכורה מתנודדת על כוס יין.

עננים אפורים נוסעים לכל עבר

ממטירים הם גשמים של אהבה .

מחלוני נפרשים הרוח והקור כמעטפת

לרגשותיי הכלואים בי, רוצים לפרוץ

מחסום עתיק בן שנים.

הציפורים הרטובות מזכירות לי

אותי בגשם בחורף מעורטלת

ממילים.

סתיו בלב קורע אמות הסיפים

עם זיכרונות חמים .