סיפורים

בוקר יום ראשון

יום ראשון ט"ז תשרי תשס"ז

בוקר יום ראשון

 
מרנס מבלה את מרבית זמנו בתוך ביתו מאחר שהוא קצת פוחד להיות בחוץ . מאזין למוסיקה תוך כדי כתיבה במחשב, מעשן סיגריה, אוכל חביתה ובין מחשבה אחת לשנייה מוצא בו קצת פנאי לאוננות מנעימה. מרנס מאוד אוהב את סגנון חייו.

מימיי הטירונות שלו ביחידה המובחרת הוא זוכר היטב את האיום של מפקדיו: " לכול שבת יש מוצאי שבת"! איום שתכליתו לחדד את הזיכרון- שלכל יש קץ , ושכדאי מאוד להרגיע. עשרים וחמש שנים חלפו מיום שחררו וה"מוצ"ש" הצבאי התחלף אצלו ב"בוקר יום ראשון".

בוקר יום ראשון בחיי מרנס זה מועד שבו הוא נאלץ לצאת מפתח ביתו. הוא שונא את זה, אבל כיסיו ריקים והוא חייב לצאת לחפש מקור הכנסה שיזכה אותו בשבוע חלימה נוסף. מרנס בחור מאוד נחמד, מנומס ואהוב על בני האדם, אך הוא אינו אוהב אותם. הם רוצים בקרבתו והוא אינו בקרבתם. לצערו על מנת להשיג את פת הלחם וקורת הגג , הוא חייב בקשר מאולץ איתם. מרנס מאוד רוצה לאהוב אישה אך ממנה הוא הכי פוחד. בכלל מרנס הכי אוהב בעולם נשים אלא שבתקופת חייו הוא הבחין בכל כך הרבה נשים רעות בסביבתו שהוא כבר מעדיף להיות איתן רק ב"כאילו", והעיקר שלא להתקרב ולהיעקץ.

מרנס מאוד רגיש לעקיצת אישה.הוא אומר שבעקיצת האישה יש חומר מחליש, חומר שגורם לו, איך לומר, להיות קצת עצוב והוא ממילא לא בן- אדם הכי שמח בעולם לכן לא כדאי להוסיף לכך עקיצת אישה. מרנס הכי בעולם אוהב לצחוק עם ילדים משום שהם כאלה מצחיקים ולא ממש עוקצים. בכלל כשילדים כבר עוקצים, מרנס מקבל זאת באהבה ושמחה ולא בעצב כי הם לא באמת מתכוונים להכאיב. מרנס טוען שלא כמו הילדים, המבוגרים כבר מורעלים ולכן מומלץ לתפוס מהם מרחק בטחון.

מרנס פגש בגור חתולים עזוב עם עיניים עצומות ודלקתיות שבקושי זוחל והזמין אותו אל ביתו הבטוח. הוא קרא לו גורגורון עד שזה גדל ונהיה לנמר. הם מאוד אהבו זה את זה והיו משחקים ביחד הרבה במחשב. גורגורון היה מנסה לתפוס את החץ על המסך ומרנס היה מסיט אותו באמצעות העכבר וביד השנייה היה מחזיק את המסך על מנת שגורגורון לא יפיל אותו בזמן שהיה משלח את כף רגלו המתוקה לתפוס את החץ. גורגורון היה מאוד ממוקד במשימה. גורגורון היה משחק עם מרנס בשיניים ובציפורנים ומעולם לא שרט או נשך את מרנס. הוא היה הגורגורון שלו.

בוקר אחד הוא נעלם כאילו שבלעה אותו האדמה חסרונו מאוד העציב את מרנס, וזה גרם לו לבכות לבד ובשקט בביתו. הוא מתגעגע אליו ובאמת לא יודע מה עלה בגורלו אבל הוא יודע שאלוהים דואג לו בדיוק כמו שהוא דואג למרנס.

בכלל מרנס מאוד אוהב את אלוהים. כשמגיע בוקר יום ראשון ומרנס נאלץ לצאת את הבית, הוא אוחז לו חזק ביד כדי שלא יפחד, וגם כדי שימצא לו מקור הכנסה ואולי גם אישה לא עוקצת. או שלכל הפחות אם כבר עוקצת, שתעקוץ בלי כוונה רעה, ושתבקש סליחה ושלא תעשה את זה שוב. מרנס מאמין לאלוהים, והוא אומר שאלוהים לחש לו פעם שיש כזו אישה ושהוא רק צריך להיות בסובלנות והוא כבר ישלח אותה אליו. למרות שמרנס כבר לא ילד הוא עדיין מאמין לאלוהים ושהוא בוחר להאמין מאשר לא להאמין.

מרנס מבקש מאלוהים שיעשה לו נס וזה משיב לא שאלוהים לא עושה ניסים אלא רק בני אדם עושים ניסים. טוב אז תלמד אותי איך לעשות ניסים, מבקש מרנס מאלוהים, וזה משיב לו שראשית עליו לא לפחוד מבוקר יום ראשון משום שיש גם את בוקר יום שני. מרנס כל כך התרגש מגודל הנס שמיד חש באומץ לב ועזב את יד אלוהים ושב בריצה אל ביתו האהוב לעוד יום חלימה נוסף עד לבוקר יום שני.

תגובות