מכתב

הלכתי לטייל בראש הנקרה
בדרכי לאורך החוף,
צדפים מבטיחים רזים
צלילי מעמקים באזני.
שירי הלכת מכונסים בם,
מקציבים צעדים
לקראתך,
הנקרה בדרכי
תנועת המים
מקציפה גלים על סלע
מחליקים לחולות
מוחקים צעדים
במעברם ליבשה,
בזרימתם מתהווה עבר קרוב
ועתידים נחבאים.

ואתה ששכפלת עצמך
פרצת חומות יריחו,
שבעה מעגלים
לאינסופ
אתה
נצחת אותם.

רק אתה ידעת,
המוות אחז בנו עוד בחיים
לא ויתרנו, הפכנו לכלי
לא שהיתה לנו ברירה, הסכמנו
לא רצינו למכור את נשמתנו.
לא היה לזה מחיר.
היינו מוכנים לשלם כדי
להשאר לא מטורפים
הדברים הקטנים כרסמו בנו
כשזזנו לצדדים
הפחד אחז בם
או שהתאהבנו
זה היינו הך עבורנו.
אז הלכנו לרופאים,
שלא ידעו על מה אנחנו מדברים
הם ראו רק את הבגדים
ושלחו אותנו למכבסה,
עזבנו
ועבדנו כל הזמן עד
שהוא רפה מאיתנו,
מי שיכול לסבול מבלי להניד עפעף
יכול לאהוב כמונו
לגעת בכל המקומות
ולהחליף צבעים, כזיקית להתאים.
לא תמיד רצינו
התרגשנו מגרגיר של חול.
ואף אחד לא הבין איך אפשר
להשאר לבד
אני לא הבנתי איך
תמיד החריפה הבדידות ביחד
פחדתי לאבד אותי
ונשארתי לבד, איתו
הוא שמר עלי מעצמו
ואני כעסתי, רציתי ללכת
ולא לחזור
התחננתי אליו בכריעה
הוא אמר שזה לא הזמן
והחזיק בידי עד
שפגשתי אותך
התחלתי לטייל בעצמי
אהבתי
שאפשרת לי את כל הזמנים
ומיקדת מבטך בדרך שלי
מבלי להפריע
נתת לי למעוד ולקום
ויד
כשישבנו בסככת הויסטריה
הפורחת.

אתה
פרצת חומות יריחו
שבעה מעגלים
לאינסופ
אתה
נצחת אותם.