חזרה ליצירות
סיפורים

זמן, מרפא מושלם?

מאיי | (15/02/2007 01:32) | 59 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

 אמרו לה, שהזמן הוא רופא מושלם,
 מרפא הכל מבלי להשאיר סימן.
 
 רק לא ציינו שהזמן הוא המצרך היקר ביותר שלה,
 מצרך שסופו להתכלות, חומק מבין חומות החיים.
 כמו גרגירי חול זוחל לאט מבין האצבעות, לבלי שוב.

 הזמן, צופה מעל מאי-שם, מתנכר וזר,
 מלא במיני שיפועים, תלוליות ומדרונות. 

 והאמת הבלתי נשכחת עמדה מנגד כאילו מכריזה,
 איתי אין פשרה!!!
 
 כי בתפריט החיים, לא כתוב מספר המנות, ומה הן מכילות.
 מנה  ועוד מנה מוגשת, ועוד אחת בהפתעה.
 לפעמים האחרונה במקום טעם מתוק בה, תפלה או מרה.

לו ניתנו בידיה הכלים, הייתה מקפיאה, עוצרת את מחוגי השעון מלכת.

התרגשות נסכה בה רעד, פתחה את פיה לזעקה אילמת,אין קול.    עצמה עינייה, לא רוצה לראות את "סרט" חייה עובר מנגד.
 
 לשכוח אמרו לה, זיכרי אותו בחיבה ואל תנטרי, סלחי.
 אמצי אל ליבך את הכאב וחבקיהו,
 זה כאב שמישהו שאהבת הביא עליך,
  ולפיכך הוא כאב מיוחד, לשחרר...
  והיא שחררה את הכבלים עד הסוף, עד הקצה.
 
 והנה הוא שב ואחז בקצה ,משך החבל.
 במיומנות הידועה והמוכרת לה, עלה ונגע שוב בנימי הרגש,
 הציף והצית מחדש להבה שכמעט דעכה.
 
 ושוב עלה נהר הדמעות על גדותיו.

 לשחרר? והרי זה כאילו אמרו לשמש לכבות עצמה ביום,
 לים והאוקיאנוס להתפצל, לירח למסור את השליטה על
 הלילה לאחר.

 כמו מרחפת באוויר, ללא שליטה על הקורות בחייה,
 יצאה לחפש תשובות לשאלות כמו למה ואיך?
 
 ואין שלטים שיכוונו, והרמזור הפך פנימי , רק שלה.
 אדום וירוק נלחמו על מקום הרגש, כשהצהוב הרגוע  והשקט,       מאותת להתכונן ולבחור דרך.
 והיא תקועה שם, בלי יכולת להחליט לאן.

 ודווקא בתוך הבדידות והבלבול האין סופי,
 והזיכרונות שעלו וצפו, המועקה העצורה בדמעות,
 מצאה שוב את הדרך אל ידידותיה וחברותיה
 שהגיעו לנחם לחבק ולעטוף, לנגב הדמעות
 ולהציע לראשה הכבד כתף רחבה ותומכת.
 הגישו לה אהבה אחרת ,לשעה ריקה
 מילאו אותה  באהבה כנה.

כן, זוכרת!


_________________

תגובות

חזרה ליצירות