חלום ורוד שחור

בטירה במרומי ההרים,
הרחק מעיני סקרנים,
על מרפסת של אבן גרניט,
עמד הצעיר והביט.

שם עמדה נסיכה,
יפה כמו הזריחה,
שערה זהוב כשמש,
על פניה אף אין נמש,
עיניה כחולות כשמיים,
עורה חלק כמו המים,
שפתיה אדומות כאש,
מבטה כל גבר כובש.

היא גרה לה שם במגדל,
גבוה גבוה מעל,
הצעיר לא פסק מלהביט,
כי יופייה את לבו הרטיט.

אך ברגע אחד הוא קפא,
כי קפצה הנסיכה היפה,
מן המרפסת אל תוך התהום,
וברגע אחד התנפץ החלום.
או אז רץ הצעיר,רץ לתפוס אותה,
אך הנסיכה היפה קפצה אל מותה.
היא שכבה על הארץ, שכבה שקטה,
פרחה נשמתה, נשארה רק דמותה.