ליד מיטה דוממת.

 
אי אפשר תמיד להיות הצודקים.
אי אפשר תמיד להיות הטועים.
מתי כבר תביני שאינך יכולה
לחיות באשליה.

אם היית יודעת, איך את נראת מבחוץ-
הכל היה שונה , בשבילך.
אולי אם היית מסירה את משקפייך,
הכל היה יותר ברור, בשבילך.

מתי כבר תטיבי לראות ולא להסתתר?
מתי כבר תביני שאת מיוחדת?
מתי העולם יצעק את שמך,
ותתעוררי.

רק תגידי מתי, כדי שאפסיק לבכות,למרות-
שאין לי כבר דמעות.
עד מתי אשב ליד מיטתך ואוכל סופסוף לצעוק את שמך?