אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 221 יוצרים
חיפוש
נקבה
תאריך לידה: 8/7/1996
אני אילונה בת 12, אשדוד, מקיף ח', ז-6. כותבת ברגעי משבר ושימחה...
E-Mail:
ICQ:
311446881
אזור מגורים: אשדוד
תאריך כניסה אחרון:
20/02/2010 20:03:10

 
נושא: אומר פו הדב .  

 

העלתה לדיון:
נורית ליברמן.
 
 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
היא הייתה... - *אילונה* שירים (9/4/2009-21:34) 720 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

 

היא מתעוררת שוב בלילה, מגששת את דרכה בחשיכה. הבית עדיין מאופל מדי בשביל עיניה והיא רק רוצה מנוחה...היא מסתכלת בחלון, בוהה בירח שעף לו שם חופשי בשמיים...נמאס לה להיות בובה על חוטים, נמאס לה לדמיין את המחר... היא רק רוצה כבר חיים חדשים. עיניה כבר הסתגלו לחושך והיא התבוננה במראה וראתה שם ילדה, ילדה עם שיער שחור פרוע וגופייה ירוקה, תואמת לעיניה, הגופייה כמעט והסתירה את השורט השחור שלה... היא חיכתה כבר לסוף, היא רק רצתה שוב להתחיל את הכל מחדש...  היא שמעה צעדים וחזרה למיטה, היא הרגישה נשיקה רטובה על הלחי ושמעה את הדלת נטרקת בחוזקה. לא- היא לא צריכה להתבונן כי היא כבר יודעת, היא כבר יודעת שהוא הלך ולא יחזור... כבר נמאס לה מהכל, והדמעות רק המשיכו לנזול, דמעה כחולה צלולה שיוצאת מעין ירוקה ומגיעה לשפתיים בצבע דובדבן ומשם צונחת ונוחתת על גופייה, זה הסוף של הדמעה. היא נספגה בגופייה וכך גם הכאב... היא נשארה רק גוף ללא נשמה. היא טורטרה מעיר אחת לשניה, פעם היא אצלו ופעם היא אצלה. היא חשבה שלה זה לא יקרה- אבל זה כבר קרה... היא מחניקה את הבכי ועוצמת את העיניים חזק-חזק, אבל כניראה שהיא סגרה אותם חזק מדי.. הן כבר לא נפתחו. היא שמעה מילים שהיא לא רצתה לישמוע ואטמה את אוזיה חזק-חזק, אבל כניראה חזק מדי כי יותר לא שמעה כלום... היא הרגישה דברים שלא רצתה להרגיש אז היא התעלמה מהם חזק-חזק, אבל כניראה חזק מדי כי יותר לא הרגישה כלום... היא אמרה מילים שלא התכוונה אליהן אז היא נשכה את שפתיה חזק-חזק, אבל כניראה חזק מדי כי דם יצא מהן... אבל היא לא ראתה את הטיפות שנוזלות על הגופייה הירוקה שתואמת לעיניים שכבר לא ניראות ולא רואות... היא לא שמעה את הטיפות צונחות מטה-מטה.. היא לא הרגישה את הכאב... והיא לא יכלה לקרוא אפילו לעזרה...

היא הייתה ילדה יפה, עם שיער שחור חלק ומסודר, אבל עכשיו הוא כבר פרוע... עם עיניים ירוקות נוצצות, אבל עכשיו הן כבויות... עם שפתיה דובדבן רכות- אבל עכשיו הן מחוספסות ופצועות, עם לב אחד, שעכשיו נחצה לשניים... אחד בשביל אמא שעכשיו איתה ואחד בשביל אבא שמחכה לה שם...

 

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  ללא תגובות מדהיםםם! / גילת דור r 2/7/2011
  ללא תגובות בטעות... / *אילונה* 9/4/2009
  ללא תגובות חצויה / גלי צבי-ויס 9/4/2009
  ללא תגובות הפיצול המעיק... / משה עדן © 10/4/2009
  ללא תגובות עשית לי צמרמורת מרוב ההרגשה שכואב...שכואב יותר מדיי.. לילה מקסים שיהיה לך! / נעמה =) 10/4/2009
  ללא תגובות בוקר טוב אילונה חג שמח ושבת שלום / דויד סמוכה 10/4/2009
  ללא תגובות פרידה הכי נוראה לילד / חנה הילמן 10/4/2009
  ללא תגובות חיבוק ענק של אהבה לרגש לרגישות לחכמה וליכולת ההבעה / 10/4/2009
  ללא תגובות ילדה כבויה להורים חצויים / גדי רוטשטין 10/4/2009
  ללא תגובות אילונה, סיפור שנוגע ללב. כתיבה יפה ומיוחדת. מברך אותך, משה / משה טרופה 10/4/2009
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית