אשליות

ים של אשליות ואני מהלך בעשבים,
דממת המשאלות ואני עוצם עיניים,
דם קסום, העץ השפל ואני פוסע בשדות,
ירוק מכל מתוק אחר שאי פעם אמצא.

לגוף עם פרפרים יש חשיבה שונה,
לעוף עם אנשים ואדמה לחה,
אני בשמים מעל לכל האשליות,
והדממה יורדת, עוטפת לאט. לאט.

הזעם שיחלוף כבר, אל תוך מסע קסום,
מתוך האפלה, כולנו כאן ביחד וידינו שלובות,
הרבה ניסים קרו פה ואני האחרון, רק אני נשארתי,
רוצה לעוף מפה אל מקום אחר, לצאת מחור האשליות.