בדמות עלמה

אדמה לחה ואנשים רבים,
רוח מלטפת את פניי בעדינות,
ברגליים קלות, רומסים כל שביב,
רק אני חסרתי דבר יקר ללב.

מן השמים, בדמות עלמה,
היא נשלחה כדי לרכך את המכה,
עיניה מאירות כשמש ביום גשום,
כירח ביום אפור.

שפתיה ענוגות, עדינות, מתקתקות.
לשונה כנזר הבריאה ואני זכיתי לרכך מכה.
והנה היא קמה ופסעה בשלווה, אף לא הביטה לרגע,
בעיניי הדומעות. צמאות היו לנחמה שמימית.