חזרה ליצירות
פוסטים

ברוכים הבאים לחייה של זונה מונוגמית.

שלי הזאת.. | (25/02/2012 16:30) | 112 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
"מי שמתחיל עם קינוח, לעולם לא יאכל מנה ראשונה."
זה מה שאמא תמיד אמרה לי.
והמשפט הזה, כבר שנים אצלי בלב כשאני מנסה לעצור את התשוקות שלי.
ואם להיות כנה וקצת מתחכמת, היא גם לימדה אותי "לא לדחות למחר את מה שאפשר לעשות היום."
או "להכות בברזל בעודו חם."
ועוד שלל משפטים שמסבירים למה עדיף לא לחכות עם כל התשוקות האלה שבוערות בתוכך.
עוד כמה שנים בטח יגלו שזה עושה אולקוס, או שזה מסרטן.
וכולם יגידו "איך לא נכנעתי לתשוקות שלי!"
"איך לא עשיתי איתה סקס במכונית בדיוק כמו שרציתי, במקום לחכות שנגיע הביתה!"

ובכן, הבנתי למה אמא התכוונה, עם ההתחכמויות שלי ובלעדיהן.
היא רצתה שאהיה תמיד מאופקת עם הגברים שיצאתי איתם. 
ואם היה לי קצת שכל, זה מה שהייתי עושה.
ולא בגלל שאני מאמינה בכל השטויות האלה על כמה שגוף האישה הוא יהלום בלתי מלוטש
וכמה שצריך לשמור את עצמי לחתונה.
פשוט בשביל לא להגיע לאן שהגעתי היום.

אל תרחמו עליי, אל תגידו "אויש היא הייתה ילדה טובה.", "איך אהבנו אותה!",
אני עדיין חייה, עדיין טובה, עדיין מחפשת מה שכולם מחפשים אבל בדרך קצת שונה.
שונה ולא יעילה, בד"כ מלווה בהרבה לילות ספוגי דמעות ויין לבן.

כל שבוע אני עם מישהו אחר.
כל שבוע אני מתאהבת עד עמקי נשמתי, עד קרקעית הלב שלי והחוצה, עד הירח וחזרה.
כל שבוע במישהו אחר.
אני באמת אוהבת, תאמינו לי. אוהבת באמת, עם אדום ותשוקה והמון נשימות ונשיקות.
והוא אוהב בחזרה. 
אומר מילים, איזה מילים. מילים שלא יביישו את שייקספיר!
(טוב, אולי קצת.. אבל הבנתם את הכוונה)
ואני מאמינה.
כל מילה מבחינתי היא אבן. גם כשאני לא רוצה להאמין אני מאמינה. 
יש בי נאיביות שלא נגמרת.
וכשאנחנו סופסוף במיטה, נותנים את כל כולנו זה לזו, נהנים ומסופקים..
הוא קם, בלי לחכות שהמיטה תתקרר, לובש מכנסיים סוגר את הרוכסן, החולצה כבר ביד שמאל, המצית בימין, הסיגריה בפה.
הוא מסנן משהו שנשמע כמו "חשבתי על זה ו.. לא מתאים לי קשר רציני עכשיו."
והולך.

זה לא שאני לא רוצה אהבה, אני רוצה עד מאוד, אבל הנאיביות הזאת.. 
שגם איתה נולדתי, אמא!
גורמת לי להישבר תחת הכאב הזה, תחת העול הזה של להרגיש זונה.

ואז בא אחד חדש, כאילו מרכיב אותי מחדש, כאילו אוסף את כולי, מלטף ואומר שהוא כאן כדי להישאר. 
ואנחנו אוהבים עד הירח וחזרה עד געשת יצרים, עד סיגריה נדלקת ודלת נטרקת. 
זהו דפוס חיי.

ואני בכלל רוצה אהבה.
לא רוצה להחליף סדינים כל בוקר, לא רוצה להקיא ממה שנהייתי, לא רוצה לשנוא את עצמי. 
רוצה אהבה!
לא כזאת ורודה כמו בסרטים, לא עם נגיעות אופוריה, ושקרים לבנים.
רוצה אהבה אמיתית, של ריבים והשלמות, של שינה ביחד ואלף הבטחות שיתקיימו!
לא רוצה שישקרו לי יותר, שירמו אותי, רוצה אמת וכנות, רוצה שיכירו אותי, שיתאהבו בי, שיראו שיש לי מה לתת! 
לא רוצה משחקים ומסתוריות, אני רוצה להרגיש קצת ביחד.
אני רוצה לאכול מנה ראשונה!
מנה שנייה ושלישית ואז, רק אז! קינוח.
(ואולי אח"כ.. איזו סיגריה.)

אמא שלי באמת לימדה אותי הרבה דברים,
החיים לימדו אותי יותר.
ועל אהבה.. יש לי עוד הרבה מה ללמוד.

תגובות

חזרה ליצירות