אודות האתר אודות גלי מן התקשורת תקנון האתר
גלי צבי-ויס
דף הבית
גלי צבי-ויס
דוא"ל:
סיסמה:
שכחת?  הרשמה
כרגע באתר 208 יוצרים
חיפוש
נקבה
תאריך לידה: 4/11/1995
קוראים לי שד'א ע'אנם . אני מכפר סאג'ור בת 20, אחד התחביבים זה לכתוב סיפורים ושירים, מכיוון שהחלום שלי זה להיות סופרת ומשוררת מפורסמת בעתיד בע״ה! מסתכלת קדימה לא מביטה לאחור מ'שהיה פעם לעולם לא יחזור , נהנית מכל שניה בחיי כי שניה שעוברת לעולם לא חוזרת ! (: לעולם אל תפסיקו לחייך כי חיוך לא עולה כסף אלא שווה זהב ;D תיהנו מהחיים ^^
E-Mail:
קישור לאתר אינטרנט:
תאריך כניסה אחרון:
23/10/2015 13:34:06

נושא: אישה.

 
העלתה לדיון:
נורית ליברמן.

 

במת הדיון פתוחה להצעות החברים.

שאלות נפוצות>>

"דרך המילים"
הוא אתר מארח.
גלי צבי ויס ו/או
ההנהלה הטכנית 
של "דרך המילים",
אינם אחראים על
תמונות המועלות
לאתר ומוגנות
בזכויות יוצרים
ועל כל קנין
רוחני אחר.
העלאת היצירות
והתמונות באחריות
היוצר/ת בלבד.
חזרה ליצירות
גם לבית הספר יש זכויות (: - Shatha סיפורים (31/12/2012-17:49) 305 צפו ביצירה משתמשים רשומים צפו ביצירה

גם לבית-הספר יש זכויות.:

 

"די! נמאס לי כבר" אמר בית הספר "תשמעו מה קורה בחצר ובכיתות, כולם עושים כל הזמן רעש. מה זה יכול להיות? אני ממש לא מבין. חשבתי שבהיותי בית-ספר אני אשמח את התלמידים ושהם יתנהגו יפה. אך הם מרעישים, מלכלכים את החצר... אני מאוד כועס על התלמידים. כשהסכמתי שיבנו אותי כבית-ספר ,הייתי בטוח שיהיה נעים לי שילדים לומדים בי. אז עוד לא ידעתי מה מחכה לי. יכולתי להיות שמח. אילו הייתי משהו אחר, הייתי מרגיש חיוני יותר ממה שאני מרגיש עכשיו.

לפעמים הם, התלמידים, יוצאים מן השיעור ועושים רעש נורא שמפריע לי ולאחרים. לא יודע מאיפה אלוהים ברא ילדים כאלה?????

ובהפסקה, אוי ואבוי! המצב הכי גרוע הוא- שאני סובל לא רק מהרעש. אני רואה איך הילדים שוברים לי חלונות. אני רואה איך אחד מרביץ לשני, איך הם משחקים,אוכלים... לא שומרים על הניקיון. באמת, שאלוהים יעזור למי שמנקה אותי, את בית הספר הזה.

הם אוכלים בחצר, ואני מת מרעב, ומקווה שיבוא יום והם יהיו במקומי וירגישו מה שאני מרגיש עכשיו ..... אלוהים ישמור!

לא יודע למה הם כך מתנהגים, כולם. אני גם מלא סקרנות. משתוקק לדעת את הסיבה להתנהגות של הילדים. לא יודע ולא מבין. למה? תגיד לי אלוהים למה בחרת בי להיות בית-ספר לתלמידים כאלה. הם לא נותנים לי רגע מנוחה. תעשה לפחות נס, שאוכל לראות כמה תלמידים מחונכים, בין הקירות והגדרות שלי.

לפעמים בבוקר אני כל כך רוצה להמשיך לישון, אבל קולם של התלמידים מעיר אותי.

בא לי פעם לכעוס עליהם, לצעוק בפניהם: די! מספיק כבר!,,,,, הלוואי ויכולתי לעשות זאת. מבחינה אחרת, אני הוא הבית שהם, הילדים, באים אליו. אני מארח אותם, ואני גם יכול לגרש אותם.

אף פעם לא נהניתי ולא שמחתי. כנראה תמיד יהיה מסביבי ובתוכי רעש שיגרום לי לכעוס. אז מה נשאר לי לעשות? לשתוק ולהתנהג יפה, עד מתי יהיה הכול טוב ואשן בנוח ובשקט?

מה לעשות? אז אולי כמו תמיד אחכה בסבלנות לחופש.

 כי אבל לפעמים אני נהנה ויישן בנוח כאשר יהיה הנופש של התלמידים....

ועד כאן אני מסיימת את דבריי על איזו בית-ספר שתבחרו אבל בטוח שלא בית-הספר שלי "אורט סאג'ור" כי אין בו שום בעיות והכל בו מסודר אפילו התלמידים המחונכים שיש בו.

ואם אתם רוצים יש לי פסקה קטנה על דעתו של בית ספר אורט סאג'ור שהוא אומר :

אני שומע קולם של התלמידים כל בוקר כשאני מתעורר מוקדם לראות אותם , אני רואה כל התלמידים בכל הכיתות  וגם-כן אני רואה המורים וההתנהגות שלהם כלפי התלמידים , וזה נותן לי הרגשה מצוינת ... מספיק שהם נותנים לי לא רק רגע אלא הרבה רגעים של מנוחה !.

 

 

                                       מאת : שד'א ע'אנם

 

 

חזרה ליצירות
יצוא ל-Word יצוא ל-Word שלח לחבר שלח לחבר גרסה להדפסה גרסה להדפסה

 

  פתח תגובות האנשת בית הספר / גלי צבי-ויס 31/12/2012 [ מס' תגובות : 4]
    / Shatha 31/12/2012
    שיהיה לך יום נעים ואני ממתינה ליצירתך הבאה. / גלי צבי-ויס 1/1/2013
    רמזים בכתלי בית הספר / זוהר אריה 6/1/2013
    / Shatha 7/1/2013
כל היצירות סיפורים שירים ראיונות תחרות מאמרים הודעות אתיקה יוצרים במת דיון פטפטת
בניית אתרים בניית אתרים Media4u | חנות אינטרנטית