ירוד ירדו מי הירדן

אמנם עוד לא יבש,

אך חש הוא בעלמא הדֵין

לא ילקק לו דבש.

שתי גדותיו כבר הצטמקו

צמאו הן למזון

וערבותיו שאז ירקו

הוריקו מרזון.

ירוד ירה יורה ראשון,

ירדן אז התרגש,

עלה עלתה אז תפילתו

הו א-ל, אל אתיבש.

אך לא מילל הוא, לא פילל

כי יפתחו שמים,

כי תורק ברכת האל

ושוב ישצוף הוא מים.

הנה הוא שוב נהר נוהר

לא עוד אחור יסוב,

הנה שוצפים מימיו מהר,

שׂשׂים על כל הטוב.

ירוד יורדים מי הירדן

פיהם נוטף שירה,

שירה שלא מעלמא הדין