עת שקיעה- אורון

על ארץ קשה כיסו עננים

לא היו חסד ולא רחמים

השמש פגעה בהרים הרחוקים

לא הייתה שכחה רחומה

הייתה זו, שעת שקיעה

רצינו שתדע מילים של אהבה

לא רצינו שתדע מילים של אש ופגזים

מילים של אש ופגזים

אלה, אינם מילים לאוהבים

רצינו שתדע פרחים של אהבה

לא רצינו שתדע פרחים של נחמה

רצינו שתדע פרחים של אהבה

לא רצינו שתדע פרחים של נחמה

עיניך הצוחקות מספרות

אהבה קטופה אבודה

כאן זו שעת שקיעה

בה מתעוררת ערגה

עתה- שקיעה קשה

עתה, יורדת חשיכה

לא עוד צוחקות העיניים

אתה והיא לא בשניים

כבו  פמוטי העיניים

לא אור ולא רון

נותר רק אור אכזר, אחרון

במדבר חסר חסד זריחות

מהלך בעיניים בוכות

סודו חבוי בלב צרוב מתכות

לא רצה מלחמה, רצה אהבה

רצה אהבה

בפתח גנו של אלוהים

יושב נער,

מבכה אהבה וחלומות אבודים

מביט בעיניים מלאות געגועים

ממתין שערי שמים נפתחים

מבעד לזכוכית ממסגרת חיים

שואל משאול, ואנו שואלים

שמש אש שרפה חיים שלמים

כילתה נעורים ומסע אוהבים

אנו

חוזרים ושואלים

אלוהים

עד מתי תהא עיוור לילדים

אלוהים?

אלוהים??

*נכתב לזכרו של אורון שאול