חזרה ליצירות
סיפורים

לא סיפור, רק צרור שאלות

גיטה אסנין | (07/05/2015 22:17) | 154 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
ביום שבת אתקשר לדוד שלי בקצה העולם לברכו על חלקו בניצחון על גרמניה הנאצית.
במקום אבא שלי שהיה צעיר ממנו בשלוש שנים.
הוא כבר לא שומע כל כך טוב, הדוד שלי. הוא זוכר הכול , הוא יכול לספר. אם ישמע את השאלות. השאלות מקשות על הנשמה. איך אפשר לשאול בלי להביט בעיניים? בלי להרגיש את נשמתו ונשימתו. צריך לשאול? צריך לזכור!
הוא זוכר את אבא שלי כילד קטן עם תלתלים זהובים. אחיו הקטן, אחיו היחיד. שכבר איננו. חיים לא פשוטים עברו האחים. והמרחק. שנים של מכתבים.
מחרתיים אתקשר אליו. לברך. ולמה לא היום? אולי מחרתיים יהיה מאוחר מדי?
אולי כבר מאוחר מדי?
אולי אכאיב לו : הקול מרחוק יזכיר את האין.
התובנה מגיעה עם הגיל, הצורך לזכור, לתעד. האומץ לשאול ולהכיל את התשובה. לעצור את הזמן ולנצור את הרגע. לספר את הסיפור.
אז הנה עוד סיפור שלא סופר, וגם לא יסופר: איפה היה אבא שלי ביום הניצחון על גרמניה הנאצית. עם מי חגג? על מה חשב?
 

תגובות

חזרה ליצירות