החולשה שבכוח

במציאות מטורפת שעולה על כל דמיון, אתה קם בבוקר ומביט מהחלון. רואה ים כחול עם חוף ודקלים, ואז ענן שחור משנה את האקלים. חבורת צעירים עם מבט קשה בעיניים, מנסים לשנות את המציאות לרגע או שניים. חדורי אמונה הם רואים את העולם בשחור לבן, ולא מבינים שהמצב מורכב ויותר מדי מסוכן. כאשר לוקחים את החוק לידיים ועושים מעשים, שאת תחילתם יודעים אך מאבדים שליטה מהר ובלי משים. קורים דברים איומים של אלימות פיזית ומילולית, מכים ערבים ואז חיילים ומפתחים גישה שלילית. מהר מאד מרגישים מעל החוק והרשויות, ובשם האמונה מכים, מקללים ועושים שטויות. זאת הדרך הקצרה ביותר לסגור את גוש קטיף, כדי שתהיה סיבה למקטרגים להסביר, ולנו להטיף. ואז הם יאמרו שאנו אלימים ופורעי-חוק, ובשם זה יגרמו לנו להפסיק לעשות, ולשתוק. וכל מאבקנו הצודק יאבד מערכו, זה מה שקורה כשעם מאבד את דרכו. אז אנא, מי שגוש קטיף יקר ללבו, מי שאהבת העם והמולדת יוקדים בקרבו, יפעל במאבק שגוש קטיף דוגל ומאמץ, ואת החיילים והעם הוא יחבק בלי למצמץ. אסור לנו לשכוח מי אנחנו ולאן פנינו מועדים, לנו יש אחריות לחנך את הנוער, הילדים. כדי שכשהכול יגמר נוכל פה להמשיך לחיות ביחד כעם אחד חזק ומאוחד, ולא מפורקים ובפחד. כי אנחנו חרטנו על דגלנו באהבה ננצח את כל הצרות, גם כשהדרך ארוכה נמשיך ביחד לעבור את כל המהמורות.