לדודה בלומה היקרה, (מסע באין זמן 3)

(מסע באין-זמן 3, סיפור בהמשכים)

לדודה בלומה היקרה,

מקווה שאת בטוב בימים אלה. גם אני בטוב.

הבוקר קמתי בחמש וחצי בבוקר, יחד עם התרנגול-גבר של השכן. מזגתי לעצמי כוס מים היישר מהבאר של קסטל ג'ורג'יו, לקחתי עט שנתנה לי לינדה מחברת הנסיעות "סורנטו", את בלוק הכתיבה שלי, ויצאתי אל המרפסת הקטנה הפונה אל הדשא הירוק.

אין כמו לכתוב תחת צל העצים. לאפשר למילים להגיע מעצמן. לגלות לאן בדיוק הולכת מורן גיבורת הספר החדש שאני כותבת: "חזות הכל." וכבר 7 בבוקר.  

אחרי המקלחת, הצטרפתי אל רוני יפה, גלית, רונית, איילת, איילת, לינדה, רוני, ליקי, טלי, דורותי, נמרוד, טובי, נועם, מיכל, וקרלה הגננית עם הידע העצום, שלימדה אותי שמות הצמחים באזור.

האחת שתתה קפה איטלקי, השנייה תה צמחים, והאחרת אחזה בננה בידה - כהכנה לשעתיים יוגה מאומצות במיוחד.

זו טבעונית, השנייה צמחונית, אחרת לא אוכלת גלוטן, וחברתה לא נוגעת בסוכרים.  כנראה שאני ה"לא בריאה" היחידה באזור שאוכלת הכול (בעיקר כפית שוקולד נוטלה ליום, בהוראת רופא כלשהו כפי הנראה).

תעשי חשבון דודה בלומה, אם בזכות השבוע הזה, אני עומדת לחיות עד גיל 500, הגיל של טוב-טוב-הגמד; איזה פיצוץ אוכלוסין עומד להיות בעולם בגלל "חבורת הבריאות" האלה, הנקיות מגלוטן ומשאר רעלים.  

צ'קרנגה, אפ זה דוג, דאון זה דוג. ברכת שמש. תנוחות כלב מעלה ומטה. כשהראש מתרוקן ממחשבות. רק זרימת הגוף, גמישות, וכוח. כן, הרבה כוח בניגוד למה שנדמה לנו שזה יוגה. עוצמה הבאה בפנים ומבחוץ כאחד. הכוח  שבידיים, בגוף ואף בראש.

דודה בלומה,

לא היית מאמינה אבל יש פה בחורה בשם ליקי, והיא זורמת בשלמות עם התנועות, מעלה ומטה, והופ-על הידיים, בגמישות שאין שניה לה. היא עוברת מהרגליים אל הידיים, וכשבא לה היא עומדת חצי שעה לפחות על הראש. אצלה, שלא כמוני וכמוך, הגוף בנוי לגמרי אחרת: ידיים פה, רגליים שם, וגוף באמצע.

כל חלק בנפרד. הכול עבורה מקשה-אחת שכולה זרימה, גופה בלתי ניתן להפרדה.

את יודעת דודה, מחר יש לגלית מאמדוקס יום הולדת והיא אלופה ביוגה (לא כמוני), גם ליקי תחגוג יחד איתה-  היא בת 25. כשהיא תהיה גדולה (עוד מעט קט), תהפוך לחלוצה בתחום ריקוד שעדיין לא שמעת עליו. רקדנית, יוגיסטית, עם חיוך גדול. זאת היא. גם על שפתותיי מתפרש חיוך, על אף שאני רחוקה ממנה שנות דור. שהרי אצלי כאמור, הידיים עדיין בצד אחד והרגליים בכיוון אחר לגמרי.

טוב, אסיים כאן, אני כבר תשושה אחרי שעתיים יוגה בבוקר, שעה יוגה בערב, הליכה מדיטטיבית של חצי שעה אחר הצהריים, ועוד הליכה-ריצה שקדמו למדידטיביות הזו. צעידה מהירה עד לעיירה "שוקקת החיים" קסטל ג'ורג'יו כאילו יש מה לחפש שם.

כך שעכשיו כשבטני מלאה בעלי מנגולד שנקטפו היישר מהשדה ונזרעו אצלי בבטן-אני הולכת לישון.

את יודעת דודה בלומה, פגשתי פה את סבא אהרון שלי. כן, אני יודעת שזה לא הגיוני הוא נפטר כבר לפני 16 שנים ובכל זאת...לא, לא התחלתי להאמין בחיים שאחרי המוות אבל כן! הוא היה איתי בכל רגע ורגע. אספר לך על זה מחר. מבטיחה.