סבא - מוקדש לגלי שכתבה: מה חשים כשאדם נעלם לך מהחיים?

כשספרה לי על הסבים שלה קנאתי בה. לה היו שנים ולי אפילו לא סבא אחד. סיפרתי לה שאף פעם לא היו לי סבים, נולדתי בלי סבא, היא לא הבינה.

    לי לא היה סבא שיקח אותי "שק קמח" על הגב ויקנה לי גלידה שוקולד, כשאמא לא מרשה. אף פעם לא היה מי שילמד אותי לעמוד על הראש, ואיך מקלפים פיסטוקים, לא היה לי סבא שיספר לי סיפורים מצחיקים. הייתה לי רק תמונה קטנה עם שוליים משוננים ממנה ניבטו אלי פנים קטנים מחייכים.

    ביקשתי ממנה שתשאיל לי את סבא שלה.

    "לך יש שניים, אז רק אחד ורק לקצת ואני מבטיחה להחזיר."

    היא הביטה עמוק אל תוך עיני, בעיניה ריצד האור.

     "בבקשה," היא אמרה, "הסבא שלי הוא גם הסבא שלך. הוא יכין לך קירקיקים..."

    "מה זה קירקיקים?" שאלתי במבוכה.

    "נו באמת, איך את לא יודעת. טוב הוא כבר יסביר לך," אמרה. "הוא גם יספר לך על מקום הולדתו ואולי יקח אותך לים."

    "יופי, זה נהדר, בואי נלך אליו," אמרתי לה, "אפילו עכשיו, בבקשה."

    "אי אפשר."

    "למה?"

    "כי הוא מת."

    "אז איך הוא יהיה סבא שלי? ומה עם הסבא השני?"

    "גם הוא איננו כבר איתנו, ועוד לא סיפרתי לך איזה שחקן הוא היה הסבא השני, ממש כמו בתיאטרון, היה מחליף תלבושות ועושה הצגות, מה זה מצחיקות..."  

    דמעות עלו בעיני. הבטה בי ולא הבינה. היא הושיטה יד וליטפה את לחיי, אחזה בידי, אצבעותיה שולבו  בשלי. היא הייתה כל כך אמפטית, ראיתי שהיא לא מבינה על מה באו דמעותי. היא הרי נותנת לי סבא, אני צריכה להיות שמחה.

    "הוא בטח יכול להיות סבא שלך, זה קל, זה הכי קל שבעולם." אמרה. "אני אספר לך עליו, את תעצמי עיניים ותראי אותו, תרגישי את מגע כף ידו כשהיא מונחת על הראש ומברכת אותך"

    כל הזכרונות שלי הם גם שלך, ועם הזמן את תוכלי ליצור לך כמה זכרונות משלך. וכשניפגש, אני אספר לך את זכרונותי ואת תספרי לי את שלך – וככה סבא שלי יהיה גם סבא שלך."

   כשנסעתי, לקחתי את סבא אתי לטיול. הראתי לו מראות חדשים והוא סיפר לי על מראות דומים במקום הולדתו, אמר שהאנשים דומים לשכנים שהיו לו שם. והוא תרגם לי מילים שלא הבנתי.

    עכשיו, לי לפולניה, יש סבא סלוניקאי, קוראים לו אהרון, והוא הכי סבא שבעולם.