מוקדש לתל-אביבי זמני.
קטע מפרק 30 "שושן צחור".
את הלילה הזה הוא הכין, כמו במאי לפני צילום סצנת הפתיחה של הסרט. שם בדירה הזו שקנה במיוחד עבורה. דירה קטנה בנווה צדק, השכונה האהובה עליה. ריהוט מינימליסטי וכל התמונות שהכי אהבה בעולם. ומנורת פלורסנט בחדר האמבטיה הצמוד לחדר השינה. ארוחה כפי שהוא יודע להכין. סלט קליל, סלומון מאודה. משהו עדין. כמוהו. לא שאוכל היה בראש מענייניה, אבל הוא כבר למד מה היא אוהבת לאכול. משהו קל. כמוהו. לא יכביד עליה. ארבע העונות ברקע. ויואלדי. כמו בקונצרט האחרון שהלכו אליו בהיכל התרבות. אור מלא. האור זה העיקר, חשב לעצמו. אותי היא מכירה הלילה היא תכיר טוב יותר. על הכול אנחנו מדברים, נכון מימי? בטח. אפילו את הסוד של החיים שלי סיפרתי לך. גומעת עוד גמיעה מהמים המוגזים. חשבתי שאקח אותו אל הקבר. הקבר זה המקום האחרון. אני לא פוחד מהמוות. פוחד ממה שלפני. הלוואי ויכולתי לקבוע לעצמי מתי למות. אפילו לכלב עושים חסד כשכבר גמר את שלו על פני העולם הזה. אני לא גמרתי את התפקיד שלי פה. אני רוצה לחיות. רק איתך. כל יום. כל שעה.
פני מלאך. לא חשבתי שזה יקרה לי. הרגשתי שמתתי כבר לפני שנים ופתאום קמתי לתחייה איתך. וחייכה. היא יודעת על מה הוא מדבר. האור הזה שחדר אל החיים שלה לפתע. אז לפני שנתיים ולא תיתן לכלום לקחת אותו ממנה.
אני מני, את יודעת. את מכירה אותי לפני ולפנים. את כל הסודות שלי. את כל המחשבות שלי. אני מכלול. כוליות. את יודעת שאעשה בשבילך כל דבר שבעולם. וזו לא סתם מליצה. אף פעם לא פגשתי אדם כמוך. אישה כמוך. יופי נדיר. יופי נדיר? ג'ינג'ית שכמותה?
פני מלאך הוא אמר לה. לא בלחישה. אין שם סוד. הכול גלוי. שום דבר שמזכיר את יום הגשם ההוא. אני מכלול. כוליות. וגם לי יש סוף. אינסוף קיים בעולם, לא אצל האדם. יום אחד אני לא אהיה פה, וזה יקרה לפניך. לא הייתי רוצה לעזוב את העולם לפני שידעתי את כל כולך. לפני שאת הכרת את כל כולי. גם לי יש סוף, את יודעת, לפחות לפי מה שידוע לי. אלא אם כן, את מאמינה בחיים שאחרי המוות. בעיני, ידיעה ודאית היא רק מה שאני רואה. את מה שאחרי, אני לא יכול לראות. לכן, זה לא משהו שאני מקדיש לו מחשבה. אני מקדיש מחשבה לעכשיו. רק לעכשיו שלי איתך. כל כולי איתך. כל המחשבות שלי בך. כל הגוף שלי שלך. רק שלך. אני נולדתי איתך מחדש. כל רגע שאיתך זה התחדשות. אדם נולד ערום. תינוק קטן ורך. זה מה שאני. זך וטהור. משהו חדש. חיים חדשים. רוך. ניקיון. וקם ממקומו. תורידי לי את החולצה. זה אני מני. אני ולא אחר. זה אני מני שאת מכירה. ושתקה. תורידי לי את החולצה. זה אני מני. אני ולא אחר. זה אני מני שאת מכירה. תורידי לי את החולצה. ופרמה את הכפתורים. אחד אחד. תסתכלי לי בעיניים. רק בעיניים אמר ולא בלחישה. לא היה שם סוד. תביטי במני שלך. והסתכלה. ראתה את מני. רק מני שהכירה כל כך טוב. עכשיו את המכנסים. עכשיו את המכנסים. עכשיו את המכנסים. יש כפתור יש רוכסן ויש. ואחז בידה בכוח.
אני מני! צעק לה. מני! מני שאת מכירה!! ואצלה רק גשם. ריח קוניאק זול. יד אליהו. עוד מעט אמא ואבא יחזרו. אלבום.
זה אני מני!!צעק לה, מני שאת מכירה. ורק הגשם. ריח קוניאק זול. עוד מעט אמא ואבא. מימי ומני. זה וו החיבור. זה מה שמחבר בינינו. שתינו רק מים מוגזים. אין פה טיפה של אלכוהול. התגלחתי היטב לפני שבאת. זה אני מני! מני שאת מכירה. רק קול מוכר. אוחז בידה בכוח. לא יד מחוספסת, סתם יד של פקיד. כל מה שאני עושה בחיים זה לכתוב. דוקטור שכחת, זה מה שאני. סתם פקיד זה הכול. יד חלקה למשעי. גם לא זיפים. עכשיו תגעי ביד שלך. רק ביד שלך. זה וו החיבור. לא משהו אחר. זה אני מני. מני שאת מכירה. קיץ בחוץ. אין כאן שום חושך. אור מלא. החלפתי את המנורה לפלורסנט בוהק. תסתכלי לי בעיניים. את מכירה אותי? זה אני מני. מני שאת מכירה. תסתכלי טוב. זוכרת? מכירה? על הכול דיברנו. על כל דבר שבעולם. שנתיים זה המון זמן להכיר בן אדם. תכירי גם אותו. הוא לא ישות בפני עצמה. הוא חלק ממני. אנחנו לא נפרדים לעולם. לא שנינו. לא אני והוא. ווי. זה ווי. שם חיבה לוו החיבור. מה שמחבר בינינו. מימי ו---מני. מני ו---מימי. רק את. את והיד שלך. היא כבר תדע מה לעשות. תסתכלי לי בעיניים. תורידי את החולצה שלך. עכשיו החצאית. פרחונית. שמחה כזאת. את מחייכת? כבר יודעת מה זה לחייך. מימי, את שומעת אותי? זה אני מני. תסתכלי לי בעיניים. ככה באור הבוהק הזה. אני שונא אור של פלורסנט, אבל שמתי אותו בשבילך. אני רוצה שתראי. תראי בעיניים. תראי אותי. ממש עכשיו. לא בדמיון. זה לא מה שאת מדמיינת. זה חיבור בין שני אנשים. וו החיבור. זה ווי שלך. ווי הוא ילד. ילד שרוצה לגעת בכל. להכיר הכול בחושים שלו. רצה שיגעו בו. שידברו אליו. אין לו שום זיכרון. אין לו שום מחשבה. רק תסתכלי לי בעיניים. מימי ומני. וו החיבור. נטייה אינטואיטיבית. אף אחד לא לומד מה לעשות. לא ממש צריכים לשאול את ההורים. יודעים. זה בטבע. כמו לידה. כמו מוות. לא לומדים את זה. גם את זה לא. כמו חיבור של שתי נפשות. אור מלא. אין שום זיכרון. רק הווה מתמשך. הווה נוגע. נגיעות קלות. לא יד מחוספסת. אני לא פועל. סתם פקיד. תסתכלי לי בעיניים כשאני מתחבר אליך. תסתכלי לי בעיניים.
