והנה אנו שוב שבים אל סיפורי המיתולוגיה התימנית כלחוך השור את עשב
השדה או יחיא ההוגה פסוקיו ועזרי הגרוש המחפש עבודה או ציון דמתי חובב ההרפתקאות.
אבל הפעם התמקד פוקוסנו בלבנת מרחום חובבת רחבות הריקודים ב"מחולות
תימן" או בסטודיו ההוא בספריית נווה חמודותיים או בדיסקוטק הקוקוס בהרצליה.
וזו אותה ליבנת הספיר שלימים נתאהבה בספרן הרווק עדי קוקושינסקי ומיהרה להתחתן
עימו כי נכנסה להריון לפני החתונה, יען כי מישכן אותה על מנת שתרצה להתחתן בו ולא
תעזבמו לאנחות.
והנה לקראת היומולדת העשרים ואחת שלה שחל באוגוסט שנת 2007 הפתיעו
אותה ההורים שלה לינה, הלא היא סעידה, ואביה פנחס שיהיו בריאים ודאגו לקנות לה
סובארו 93 לבנה ובה יש מזגן מחייה נפשות רבות וחסרונן וחלונות נפתחים ככה עם היד,
וקנו את זה באחריות של המוסך של סעדיה בדיחי שיהיה בריא שאמנם היה שמו בדיחי אבל היה
מצליח לספר רק בדיחות קרש תוך כדי שהוא שם שמן מנוע ומים ומוסר האוטו ביד אביה
פנחס (שיהיה בריא כבר אמרנו?) ואמר שכל נזק יהיה עליו ורשם ככה באותיות הקטנות
"נזק טכני ולמשך חצי שנה"
ואילו הלבנת הזו ממש שמחה אל ליבה ואמרה "תודה רבה"
ו"יאסין עליש" ועוד אמרה שכעת תוכל לנסוע לכל הרחבות ריקודים
"אבל האאא!" התנו הוריה "לא בשבתות!"
וככה ביומולדתה הלכה לאולם מחולות תימן שמה ברחוב המסגר, ביום חמישי, לשמוע
את שירתם של הגדולים אהרון עמרם ואבי סינואני ומרגול ועוד ועוד ונלוותה אליה חברה
שלה ימימה, הבת של תנעמי זה שמוכר בשר באיטליז של שוכמי שמה במרכז המסחרי ליד
המכולת של העיראקי, אחד היחידים בראש העין.
ובכל מקרה נסעה שמה לבנת והחנתה הסובארו בקצה של הרחוב, מתי שהפקחים
לא מסתובבים ברחובות כמלאכי חבלה ימח שמם ודופקים דוחות כמה שנאמר "קול דודי
דופק" אבל הם לא דוד ואפילו לא בן דוד, למרות שהיו ששים לדפוק דוחות גם לבני
משפחתם... ובדיוק הייתה במחולות תימן הופעה של מרגול והזמרת המשובחת הזאתי שרה השירים
ממיטב הז'אנר כמו למשל "מאמא מאמא" ו"יום אחד אולי אפרוס
כנפיים" ו"נערי שובה אליי" ועשתה התנועות ריקוד ככה בידיים ונענעה
התלתלים שלה ולפני כן שאלה "אתם רוצים הפוכה תרבותית או הופעה ג'ננה"
ולא קיבלה תשובה ואז הרקידה הקהל גדולים כקטנים, ובחורות וגם בתולות
וזקנים עם נערים ובדיוק אחרי חצי שעה כשכבר לא היה לה אוויר בגרון אמרה: "למי
יש כאן יומולדת?"
והייתה אחת בלבד שהצביעה ומרגול אמרה: "יא חביבתי יא עיני, בואי
הנה וקבלי מתנה מיוחדת, ז'ונגלר משהו משהו"
וליבנת נתקרבה ומרגול שאלה: "רוצה את זה בקלטת או בדיסק?"
"בקלטת" השיבה ליבנת וקיבלה ממנה קלטת של "להיטי זהב
חלק א'"
"אה, רגע, ומה עם להיטי זהב חלק ב'" שאלה אחרי שכמובן אמרה
תודה.
"אההה.... את זה תצטרכי לקנות בחנות!" אמרה מרגול ומיד
המשיכה בהופעה עם השיר חומות חימר.
"נותנים חלי כוס חלב ורוצים שאקנה כל הפרה..." אמרה לעצמה,
כמובן בלי שמרגול תרגיש.
וליבנת הסתכלה בקלטת וראתה תמונה של מרגול יושבת ככה מצולמת עם חלוק
של רופא ופריזורה של שנות השמונים וחשבה שיחיא קונקורדנציה בטח היה אומר "רפאנו
השם ונרפא..."
ובדרך חזרה שמה ליבנת את הקלטת של מרגול בטייפ של הסובארו ומיד נשמע
הלהיט "חיכיתי כל הלילה שם בתחנה..."
וכשהגיעה הבייתה לא חיכתה ויצאה מהאוטו ועדיין השאירה הקלטת באוטו
בטייפ.
ואיתרע המזל וביום המחרת היה יום כל כך חם, ממש סחון, והשמש שלחה
קרניים גדולות ומפחידות השביתה האנשים למזגנים והיה אפשר לעשות חביתה מקושקשת על
מכסה מנוע וחיממה את הרכבים והדביקה המושבים לריפודים והיה ממש 45 מעלות אולי, וגם
האוטו של ליבנת התחמם וגם הטייפ התחמם ובערב כשרצתה לצאת עם ימימה לדיסקוטק הקוקוס
בהרצליה ניסתה להוציא את הקלטת של מרגול ולשים קלטת של היפ הופ ואילו הקלטת סירבה
ולא רצתה לצאת, ימח שמה וזכרה של התוצרת הזו של שנות השמונים, ולמחרת הלכה למוסך
של סעדיה בדיחי והוא נסתכל בטייפ ואמרה שהפלסטיק של קלטת כנראה הותך בתוך הטייפ בגלל
החום, היא אמנם פועלת, אבל יצטרכו לקנות טייפ חדש שעולה כמה מאות שקלים. ושלא יבלבלו את המוח כי יש לו הרבה עבודה
והאחריות שלו היא על תקלות טכניות בלבד.
ונתעצבנה ליבנת אבל השאירה הקלטת ככה בטייפ, והייתה שומעת "אהבה
אבודה" ו"נערי שובה אליי" ו"רק שמור אותי מאוהביי ומשונאיי
אשמר בעצמי"
וגם פעם בחודש יצא לה להסיע את יחיא קונקורדנציה מכפר סבא לראש העין,
לאוטובוס שמה לדיוואן. וההוא שמע את מרגול ככה פעם בחודש, והוא שהיה לו תמיד מה
להגיד, מבלי שישלחו אותו לחנות של מגרפטה, אמר:
"אההה.. זאת מרגול שתהיה בריאה, אבא שלי ואבא שלה עבדו ביערות
קרן קיימת באזור תלמונד. אבל למה שמת קסטה כל כך ארוכה, לפני חודש היא התחילה את
השיר הראשון שלה ועכשיו היא רק בשיר האמצעי... מה זה?, היא שרה כל כך לאט?"
"אני לא יכולה להוציא אותה מהטייפ, היא תקועה..." השיבה
לבנת
"ולבן תקע את אחיו בהר גלעד" ציטט
והיא סיפרה לו שצריך להחליף את כל הטייפ ושזה עולה כמה מאות שקלים
ואולי יש לו משהו לתת לה להחליף. הרי היא מסיעה אותו כל חודש...
"אהה. אם אין אני לי מי לי, הכסף הולך לביטוח לאומי, ולאוכל,
ולטלוויזיה ולעזרי שיושב בבית כמו פרת הבשן, ולדמי כיס לנכדים ולציון שיהיה בריא
ואני חייב כסף למגרפטה במכולת ונראה לי שאפילו לסנחריב מלך אשור " קונן הזקן
וחשב שבהזדמנות הראשונה הוא צריך לבדוק את מצב חשבון הבנק כי לא מזמן קיבל מכתב שבחים
על זה שבחיים לא נכנס למינוס, כמו שנאמר "שבחין אף עקתין בטלין ושביתין"
וככה הקלטת הפכה להיות חלק מן החיים של הנסיעה ואחרי כמה זמן חשבה שהיא
בעצם אוהבת את השירים הללו והיא כבר ידעה אותם בעל פה.
ואחרי כמה שנים, כשעדי קוקושינסקי נכנס לתמונה ונכנס לחיים שלה הוא
בהתחלה התאפק ולא שאל למה כל הזמן יש את אותה קלטת וכשהעז ושאל אמרה לו "זה
חלק מהחיים שלי, גם אם יהיה לי כסף לקנות טייפ חדש, אני לא אוציא את הקלטת הזו
בחיים"
וככה עדי גם התחיל לשמוע את "חיכיתי כל הלילה שם בתחנה..."
יום אחד לפני ערב חנוכה כשעדי וליבנת סיימו את כל הניקיונות והלכו
לישון, הם באמת ישנו איזה כמה שעות וקמו בבוקר וראו שהרכב איננו, וליבנת צעקה מרה
כי הסובארו נגנבה בידי ערלים משומדים ימח שמם שידם בכל ויד כל בם, ועשו תלונה
במשטרה ובינתיים נסעו באוטובוס לעבודה ואמא סעידה לקחה את לידור הבן הקטן לגן תות וככה
לא הייתה בעיה והצטערה ליבנת על הקלטת של
מרגול שליוותה אותה כבר חמש שנים.
ואחרי כמה ימים בחול המועד פסח התקשרו מן המשטרה והודיעו שהאוטו נמצא
שלם בעיבורי חברון עיר האבות ואם הם רוצים לאסוף אותו הוא נמצא בחניון ליד גבעת
המטוס בירושלים.
"ויש לכם רדיו דיסק חדש" הוסיף השוטר והדהים את ליבנת.
קיבלה ליבנת את האוטו והיה באמת רדיו דיסק, אבל לא הייתה בו כמובן
הקלטת של מרגול, הקלטת הישנה והטובה שיכול להיות שנזרקה לפח יחד עם הטייפ או
שעדיין שומעים אותה באיזה בית חברוני של משפחת קוואסמה וברדיו דיסק מצאה דיסק של
שירי אום כולתום עליה השלום, הזמיר של
מצרים... (אינתה עומרי)
וישר הלכה לחנות דיסקים ואמרה למוכר: "אני רוצה דיסק של מרגלית
צנעני להיטי זהב חלק א'"
ובכך נתקיימו דברי שיריה של מרגלית צנעני מתוך השיר שבועה שיצא באלבום
הראשון בשנת 86:
"את קולך אני שומעת ואני יודעת שתשוב אליי"
