תווים מתים

פסנתר נטוש אבוד צלילים

מתאבל תוויו המתים

כאילו ניצח השחור, האכזר

וסרנדות אהבה הפכו קינות מר

כמו הקדים והגיע חורף

וסימפונית הגורל הקישה בדלת

הימים הלכו והתקצרו

ממשל החושך, הלך והתארך

דממה שלטה ברחובות בואכה ים

האוקיינוס צעק כול הלילה

מטיח גליו בזעם בחוף המתייפח

חובר לרוח המכה בצמרות העצים

מתיז דמעות מלוחות על הפצעים

אחר, בא השקט הקשה

צעיף קטיפתי כיסה את הארץ

האור החל בוקע כמו פיקדון מאחר

כמו שמי ברזל-

המסרבים מנוח.