אני לא אוהבת אותך

אתה שוכב לידי במיטה , אני מסתכלת עלייך. אני לא בטוחה שאני אוהבת את מה שאני רואה, אבל אני לא זוכרת שום דבר אחר. "המיטה תהיה ריקה בלעדיו" , אני אומרת לעצמי בשקט ומשתיקה את הלב שלי שמת להגיד לי ללכת.
כבר שנים שאני לא מבינה מה אני עושה איתך.הלכתי ללמוד פסיכולוגיה ואמרתי לעצמי שאולי אני אבין מה קורה לי בראש, אבל הלימודים רק סיבכו אותי, הם רק הוסיפו לי עוד רשימה ארוכה של מחלות שאני חושבת שיש לי.
אז אני ממשיכה להסתכל עלייך שוכב לידי, כלום כבר לא מרגש אצלנו הכול כמו רובוטים שיודעים בדיוק את העבודה. אתה רואה סרט בטלוויזיה, סרט אקשן שכבר ראית מיליון פעם ולא באמת מעניין אותך, העיקר לא להיות צריך לדבר איתי, העיקר להיות מרוכז במשהו אחר שהוא לא אני.
אחרי ששנים התחננתי שהוא יאהב אותי אחוז ממה שאהבתי אותו, אחרי ששנים התחננתי שירצה רק אותי ולא את כל האחרות , אחרי ששנים אהבתי כמו עיוורת, פשוט קמתי יום אחד והפסקתי לאהוב.
"אני כבר לא אוהבת אותך". אמרתי. הוא הציץ עליי עם החיוך הקטן שלו, "איך את יכולה לא לאהוב אותי?" וחזר לראות את הסרט, והוא צודק. אף אחד לא יכול להאמין שהפסקתי ברגע אחד.
אחרי כל בגידה שלו הייתי שוכבת במיטה ובוכה ומתחננת שיחזור, למרות שבגד, רק שלא יעזוב אותי לבד.
היום הוא כבר לא בוגד בי, הוא כבר פחות רוצה לצאת ולחגוג עד שהאלכוהול מפיל אותו, הוא אפילו התחיל טיפה לכבד אותי.
 ואז משהו בי כבה. משהו בי הפסיק לאהוב. וזה לא בגללך, זה בגללי, זה כי הבנתי שמגיע לי לפחות קצת יותר, הבנתי שמגיע לי להיות מאושרת, ושגם לבד זה אפשרי אני לא צריכה או יכולה להישען עלייך כל החיים.
אז אני קמה והולכת, והפעם, אני גם לא חוזרת.