שכתוב שירה

בעקבות השיר של גליה אזולאי, אודות שכתוב שירה.  כותב פסואה (או שמא היה זה אלברטו קאירו, ההֶטֶרוֹנִים שלו);

"רק הסיפורת ניתנת לתיקון, השיר לעולם אינו ניתן לתיקון. הסיפורת היא מלאכותית, השיר הוא הטבעי. איננו מדברים בסיפורת אנו מדברים בשיר...  אנו מדברים בשיר בלי חרוז ובלי קצב, עם הפסקות נשימתנו ורגשנו.

השיר הקצבי והחרוז הוא ממזר ובלתי חוקי." 

מה דעתכם על כך. כתבו על דרך העבודה שלכם בשירה ובפרוזה. חברו שיר או סיפור הנוגע בכך אם תרצו.

שלכם,

נורית ליברמן