הִרְהוּר חוֹצֶה רֶגֶשׁ

 אִם מְדַבְּרִים עַל רְגָשׁוֹת,  

אֲנִי מְזַהָה בִּי מַשֶּׁהוּ

שֶׁמֻּדְחָק עָמֹק  . 

אֶת הֱיוֹתִי נִזְקֶקֶת...  

לְהִתְיַחֲסוּת...

וְשֶׁבָּא לִי לִבְכּוֹת.  

אֲבָל לֹא אַרְשֶׁה

זֹאת לְעַצְמִי.  

אֲנִי מוֹדָה לָאֵל ,

שֶׁאֵינִי נִזְרֶקֶת לְאֹכֶל

כְּפִי שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת. 

זֶה עָלוּל לִקְרוֹת

בְּשָׁלָב אַחֵר.  

כְּשֶׁחוֹשֶׁבֶת מִן הַצַּד

מָה זֶה לְהָמִיר אֶת

הָרֶגֶשׁ הַזַּךְ וְהָרַךְ הַזֶּה

בְּהִתְקַשְּׁחוּת,

בַּשִּׂנְאָה וּבַבּוּז הַיְּדוּעִים,

מִתְעוֹרֵר בִּי

נִיצוֹץ שֶׁל חֶמְלָה.

לְמִי שֶׁאֲנִי. לְמִי שֶׁאֵינֶנִּי.  

לֹא הָיִיתִי רוֹצָה לִבְלֹעַ

כָּרֶגַע אֶת הָאֶרֶס. 

הַהֶרֶס הַזֶּה.  

אֲנַסֶּה לְהָכִיל אֶת

מָה שֶׁכּוֹאֵב.

אֶת חֹסֶר הָאוֹנִים 

הַמְּשַׁוֵּעַ.

לְפָחוֹת לְכַמָּה דַּקּוֹת.

אֶעֱצֹם עֵינַיִם וְאֶנְשֹׁם...

שְׁתֵּי דַּקּוֹת!

וְהִנֵּה אֲנִי שׁוּב

מְזַנֶּקֶת 

לְתוֹךְ סֶרֶט.

סִפּוּר מְדֻמְיָן.

בִּכְבָלִים.