שירים

וְלַדִימִיר

כְּמוֹ סָדִין
אֶת הַקַּרְטוֹן הַסְּגַלְגַּל
הוּא
מ
       וֹ
             תֵ
                     חַ,
עַל מַה שֶׁפַּעַם הָיָה
 סַפְסָל אוֹהֲבִים רָעוּעַ.

בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי אֵשֶׁל
וְצִפּוֹרִים מְקַנְּנוֹת מֵעַל
,
הַשֶּׁמֶשׁ מְדַּמֶמֶת עַצְמָהּ
 לֹא קוֹפַחַת עַל רֹאשׁוֹ,
שׁוֹלַחַת רַק קֶרֶן אַחַת
לְשָזֵף לֶחְיוֹ הַיְמָנִית
בְּאֹפֶן קָבוּעַ.


 שָּׁר
שִׁירִים בְּרוּסִית
כָּךְ לְעַצְמוֹ לְהַנְעִים זְמַנּוֹ.
לְיָדוֹ, עַל הָרִצְפָּה

קֻפְסָאוֹת סִיגָרְיּוֹת
וּשְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי  ווֹדְקָה רֵיקִים,
הִמְתִּיקוּ בְּחַיָּיו כַּמָּה רְגַעִים
מְרִיחָה אוֹתוֹ מֵרָחוֹק
רֵיחַ רַע מִבְּגָדָיו,
בּוֹא(י)ש בַּכִּכָּר.

כֹּל יוֹם
בֵּין שֶׁבַע לִשְׁמוֹנֶה
חוֹלֶפֶת עַל פָּנָיו.
 הַיּוֹם,
לֹא הִשְׁאַרְתִּי לוֹ
כִּכָּר לֶחֶם
עַל הַסַּפְסָל הָיְתָה מוֹדָעָה:
"וְלַדִימִיר לֹא גָּר כָּאן יוֹתֵר"
הַסַּפְסָל (בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ)

בְּשִׁמּוּשׁ

שֶׁל אַחֵר
וְלַדִימִיר 
 גָּבוֹהַּ יוֹתֵר.
*
 הַבֹּקֶר
-
 יָשְׁבָה שָׁם אִשָּׁה,
 מעוּנֶנֶת בְּקַעֲקוּעִים
דִּבְּרָה לְעַצְמָהּ.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
''

~ ~ ~

היום זה ולדימיר, מחר זה אחר, בודדים, שכוחים, והם כלל לא שחקני ספסל,

ולדימיר לא הגיע סתם ולא הלך סתם.

לעיתים אני חושבת מי שחשב להניח ספסלים במקומות מסויימים,

לאו דווקא בגנים ציבוריים ששם, נועדו הספסלים לבילוי בטבע בחיק המשפחה

על מי חשב זה שהניח את הספסל? האם ידע את מי ישמש?

אני רואה בזה הזמנה להביט אל ועל החיים כמו בסרט

רק כשרואים - מבינים.

הספסלים האלה מסומנים

ספסל ששינה זהויות, ספסל ששינה בעלויות, ספסל שהוא בית

ספסל שהוא....

כְּמוֹ סָדִין
אֶת הַקַּרְטוֹן הַסְּגַלְגַּל
הוּא
מ
       וֹ
             תֵ
                     חַ,
עַל מַה שֶׁפַּעַם הָיָה
 סַפְסָל אוֹהֲבִים רָעוּעַ.

בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי אֵשֶׁל
וְצִפּוֹרִים מְקַנְּנוֹת מֵעַל
,
הַשֶּׁמֶשׁ מְדַּמֶמֶת עַצְמָהּ
 לֹא קוֹפַחַת עַל רֹאשׁוֹ,
שׁוֹלַחַת רַק קֶרֶן אַחַת
לְשָזֵף לֶחְיוֹ הַיְמָנִית
בְּאֹפֶן קָבוּעַ.


 שָּׁר
שִׁירִים בְּרוּסִית
כָּךְ לְעַצְמוֹ לְהַנְעִים זְמַנּוֹ.
לְיָדוֹ, עַל הָרִצְפָּה

קֻפְסָאוֹת סִיגָרְיּוֹת
וּשְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי  ווֹדְקָה רֵיקִים,
הִמְתִּיקוּ בְּחַיָּיו כַּמָּה רְגַעִים
מְרִיחָה אוֹתוֹ מֵרָחוֹק
רֵיחַ רַע מִבְּגָדָיו,
בּוֹא(י)ש בַּכִּכָּר.

כֹּל יוֹם
בֵּין שֶׁבַע לִשְׁמוֹנֶה
חוֹלֶפֶת עַל פָּנָיו.
 הַיּוֹם,
לֹא הִשְׁאַרְתִּי לוֹ
כִּכָּר לֶחֶם
עַל הַסַּפְסָל הָיְתָה מוֹדָעָה:
"וְלַדִימִיר לֹא גָּר כָּאן יוֹתֵר"
הַסַּפְסָל (בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ)

בְּשִׁמּוּשׁ

שֶׁל אַחֵר
וְלַדִימִיר 
 גָּבוֹהַּ יוֹתֵר.
*
 הַבֹּקֶר
-
 יָשְׁבָה שָׁם אִשָּׁה,
 מעוּנֶנֶת בְּקַעֲקוּעִים
דִּבְּרָה לְעַצְמָהּ.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
''

~ ~ ~

היום זה ולדימיר, מחר זה אחר, בודדים, שכוחים, והם כלל לא שחקני ספסל,

ולדימיר לא הגיע סתם ולא הלך סתם.

לעיתים אני חושבת מי שחשב להניח ספסלים במקומות מסויימים,

לאו דווקא בגנים ציבוריים ששם, נועדו הספסלים לבילוי בטבע בחיק המשפחה

על מי חשב זה שהניח את הספסל? האם ידע את מי ישמש?

אני רואה בזה הזמנה להביט אל ועל החיים כמו בסרט

רק כשרואים - מבינים.

הספסלים האלה מסומנים

ספסל ששינה זהויות, ספסל ששינה בעלויות, ספסל שהוא בית

ספסל שהוא....

כְּמוֹ סָדִין
אֶת הַקַּרְטוֹן הַסְּגַלְגַּל
הוּא
מ
       וֹ
             תֵ
                     חַ,
עַל מַה שֶׁפַּעַם הָיָה
 סַפְסָל אוֹהֲבִים רָעוּעַ.

בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי אֵשֶׁל
וְצִפּוֹרִים מְקַנְּנוֹת מֵעַל
,
הַשֶּׁמֶשׁ מְדַּמֶמֶת עַצְמָהּ
 לֹא קוֹפַחַת עַל רֹאשׁוֹ,
שׁוֹלַחַת רַק קֶרֶן אַחַת
לְשָזֵף לֶחְיוֹ הַיְמָנִית
בְּאֹפֶן קָבוּעַ.


 שָּׁר
שִׁירִים בְּרוּסִית
כָּךְ לְעַצְמוֹ לְהַנְעִים זְמַנּוֹ.
לְיָדוֹ, עַל הָרִצְפָּה

קֻפְסָאוֹת סִיגָרְיּוֹת
וּשְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי  ווֹדְקָה רֵיקִים,
הִמְתִּיקוּ בְּחַיָּיו כַּמָּה רְגַעִים
מְרִיחָה אוֹתוֹ מֵרָחוֹק
רֵיחַ רַע מִבְּגָדָיו,
בּוֹא(י)ש בַּכִּכָּר.

כֹּל יוֹם
בֵּין שֶׁבַע לִשְׁמוֹנֶה
חוֹלֶפֶת עַל פָּנָיו.
 הַיּוֹם,
לֹא הִשְׁאַרְתִּי לוֹ
כִּכָּר לֶחֶם
עַל הַסַּפְסָל הָיְתָה מוֹדָעָה:
"וְלַדִימִיר לֹא גָּר כָּאן יוֹתֵר"
הַסַּפְסָל (בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ)

בְּשִׁמּוּשׁ

שֶׁל אַחֵר
וְלַדִימִיר 
 גָּבוֹהַּ יוֹתֵר.
*
 הַבֹּקֶר
-
 יָשְׁבָה שָׁם אִשָּׁה,
 מעוּנֶנֶת בְּקַעֲקוּעִים
דִּבְּרָה לְעַצְמָהּ.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
''

~ ~ ~

היום זה ולדימיר, מחר זה אחר, בודדים, שכוחים, והם כלל לא שחקני ספסל,

ולדימיר לא הגיע סתם ולא הלך סתם.

לעיתים אני חושבת מי שחשב להניח ספסלים במקומות מסויימים,

לאו דווקא בגנים ציבוריים ששם, נועדו הספסלים לבילוי בטבע בחיק המשפחה

על מי חשב זה שהניח את הספסל? האם ידע את מי ישמש?

אני רואה בזה הזמנה להביט אל ועל החיים כמו בסרט

רק כשרואים - מבינים.

הספסלים האלה מסומנים

ספסל ששינה זהויות, ספסל ששינה בעלויות, ספסל שהוא בית

ספסל שהוא....

כְּמוֹ סָדִין
אֶת הַקַּרְטוֹן הַסְּגַלְגַּל
הוּא 
   מ       וֹ       תֵ       חַ
עַל מַה שֶׁפַּעַם הָיָה
סַפְסָל אוֹהֲבִים רָעוּעַ.

בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי אֵשֶׁל
וְצִפּוֹרִים מְקַנְּנוֹת מֵעַל ,
הַשֶּׁמֶשׁ מְדַּמֶמֶת עַצְמָהּ
לֹא קוֹפַחַת עַל רֹאשׁוֹ,
שׁוֹלַחַת רַק קֶרֶן אַחַת
לְשָזֵף לֶחְיוֹ הַיְמָנִית
בְּאֹפֶן קָבוּעַ.

שָּׁר
שִׁירִים בְּרוּסִית
כָּךְ לְעַצְמוֹ לְהַנְעִים זְמַנּוֹ.
לְיָדוֹ, עַל הָרִצְפָּה
קֻפְסָאוֹת סִיגָרְיּוֹת
וּשְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי ווֹדְקָה רֵיקִים,
הִמְתִּיקוּ בְּחַיָּיו כַּמָּה רְגַעִים
מְרִיחָה אוֹתוֹ מֵרָחוֹק
רֵיחַ רַע מִבְּגָדָיו,
בּוֹא(י)ש בַּכִּכָּר.
כֹּל יוֹם
בֵּין שֶׁבַע לִשְׁמוֹנֶה
חוֹלֶפֶת עַל פָּנָיו.
הַיּוֹם,
לֹא הִשְׁאַרְתִּי לוֹ
כִּכָּר לֶחֶם
עַל הַסַּפְסָל הָיְתָה מוֹדָעָה:
"וְלַדִימִיר לֹא גָּר כָּאן יוֹתֵר"
הַסַּפְסָל (בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ)
בְּשִׁמּוּשׁ
שֶׁל אַחֵר
וְלַדִימִיר
גָּבוֹהַּ יוֹתֵר.
*
הַבֹּקֶר -
יָשְׁבָה שָׁם אִשָּׁה,
מעוּנֶנֶת בְּקַעֲקוּעִים
דִּבְּרָה לְעַצְמָהּ.
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

~ ~ ~
היום זה ולדימיר, מחר זה אחר, בודדים, שכוחים, והם כלל לא שחקני ספסל,
ולדימיר לא הגיע סתם ולא הלך סתם.
לעיתים אני חושבת מי שחשב להניח ספסלים במקומות מסויימים,
לאו דווקא בגנים ציבוריים ששם, נועדו הספסלים לבילוי בטבע בחיק המשפחה
על מי חשב זה שהניח את הספסל? האם ידע את מי ישמש?
אני רואה בזה הזמנה להביט אל ועל החיים כמו בסרט
רק כשרואים - מבינים.
הספסלים האלה מסומנים
ספסל ששינה זהויות, ספסל ששינה בעלויות, ספסל שהוא בית
ספסל שהוא....
 
''
 
 
כְּמוֹ סָדִין
אֶת הַקַּרְטוֹן הַסְּגַלְגַּל
הוּא
מ
       וֹ
             תֵ
                     חַ,
עַל מַה שֶׁפַּעַם הָיָה
 סַפְסָל אוֹהֲבִים רָעוּעַ.

בֵּין שְׁנֵי עֲצֵי אֵשֶׁל
וְצִפּוֹרִים מְקַנְּנוֹת מֵעַל
,
הַשֶּׁמֶשׁ מְדַּמֶמֶת עַצְמָהּ
 לֹא קוֹפַחַת עַל רֹאשׁוֹ,
שׁוֹלַחַת רַק קֶרֶן אַחַת
לְשָזֵף לֶחְיוֹ הַיְמָנִית
בְּאֹפֶן קָבוּעַ.


 שָּׁר
שִׁירִים בְּרוּסִית
כָּךְ לְעַצְמוֹ לְהַנְעִים זְמַנּוֹ.
לְיָדוֹ, עַל הָרִצְפָּה

קֻפְסָאוֹת סִיגָרְיּוֹת
וּשְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי  ווֹדְקָה רֵיקִים,
הִמְתִּיקוּ בְּחַיָּיו כַּמָּה רְגַעִים
מְרִיחָה אוֹתוֹ מֵרָחוֹק
רֵיחַ רַע מִבְּגָדָיו,
בּוֹא(י)ש בַּכִּכָּר.

כֹּל יוֹם
בֵּין שֶׁבַע לִשְׁמוֹנֶה
חוֹלֶפֶת עַל פָּנָיו.
 הַיּוֹם,
לֹא הִשְׁאַרְתִּי לוֹ
כִּכָּר לֶחֶם
עַל הַסַּפְסָל הָיְתָה מוֹדָעָה:
"וְלַדִימִיר לֹא גָּר כָּאן יוֹתֵר"
הַסַּפְסָל (בִּדְמֵי מַפְתֵּחַ)

בְּשִׁמּוּשׁ

שֶׁל אַחֵר
וְלַדִימִיר 
 גָּבוֹהַּ יוֹתֵר.
*
 הַבֹּקֶר
-
 יָשְׁבָה שָׁם אִשָּׁה,
 מעוּנֶנֶת בְּקַעֲקוּעִים
דִּבְּרָה לְעַצְמָהּ.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
''

~ ~ ~

היום זה ולדימיר, מחר זה אחר, בודדים, שכוחים, והם כלל לא שחקני ספסל,

ולדימיר לא הגיע סתם ולא הלך סתם.

לעיתים אני חושבת מי שחשב להניח ספסלים במקומות מסויימים,

לאו דווקא בגנים ציבוריים ששם, נועדו הספסלים לבילוי בטבע בחיק המשפחה

על מי חשב זה שהניח את הספסל? האם ידע את מי ישמש?

אני רואה בזה הזמנה להביט אל ועל החיים כמו בסרט

רק כשרואים - מבינים.

הספסלים האלה מסומנים

ספסל ששינה זהויות, ספסל ששינה בעלויות, ספסל שהוא בית

ספסל שהוא....

תגובות