האהבה שטבעה

אנחנו על הצוק .. נוף של ים ורעש של גלים מתנפצים . חושך ורק המכונית הלבנה שלך עומדת לה רחוק ממני, מתחננת שאתקרב , קוראת לי . אני מתקרבת , החול נכנס לי בעקבים שביקשת שאשים.. אני נופלת .. הג'ינס עם הקרעים שאהבת , נקרע עוד יותר.. קרוע כמו האהבה שלנו . 

״תאספי את השיער״ .. אני שומעת אותך אומר.. תמיד אהבת שהייתי אוספת את השיער.. אבל אתה לא אומר את זה לי.. זה למישהי אחרת, עם שיער אחר, עם גוף אחר, מישהי אחרת נמצאת איתך באוטו, מישהי שאליך הביתה לא היית מביא, אז לקחת אותה לצוק הזה, חשבת ששם , בחושך , כשאף אחד לא רואה הכל מותר .

אני מביטה בכם, אוהבים , אתה נוגע בה כמו שהיית נוגע בי, אתה אומר לה את כל מה שחשבתי שאתה אומר רק לי.. 

היידים שלי רועדות, ואני מביטה על הרצפה לרגע.. על החול שלכלך כבר את כולי.. כמה שאני שונאת את הים.. תמיד שנאתי.. דאגת תמיד להביט בי ולהגיד כמה אני שמנה, כמה אני לא משתווה לבנות האחרות שהולכות לים.. אז התחלתי לשנוא את הים. הייתי מביטה בעצמי במראה , נגעלת וחוזרת למיטה, לא הולכת לים.. ועכשיו אני בים. חשוך, אף אחד לא רואה אותי, אף אחד לא רואה גם אותך, ואת מה שאתה עושה, את איך שאתה מזהם את האהבה שלנו, יורק על כל מה שעברנו ביחד בשביל שיער של מישהי אחרת . 

הפלאפון שלך שוכב על החול , גם הוא מלוכלך, אני מרימה אותו ביידים רועדות, יודעת בדיוק מה אראה. תמונות של אחרות מתחילות להופיע, אני לוקחת את הפלאפון וזורקת אותו לים, מטביעה את מה שעשית , מטביעה את האהבה שהייתה .

אני מתחילה לרוץ, אני רצה ומתלכלכת עוד ועוד נופלת וקמה , עד שאני לא יכולה לקום יותר.. החול הטביע אותי.. ואני טובעת .. ביחד עם הפלאפון שלך, ביחד עם האהבה שלנו, ביחד עם הזכרונות שלנו, ביחד עם הלב שלי.. הלב שנתתי לך, וחשבתי שאתה שומר עליו.. 

״אני אוהב אותך, תסלחי לי .. ״ אני פותחת את העיינים להודעה ממך, הכל היה חלום. אבל המציאות לא טובה יותר, והדמעות לא מפסיקות לרדת .. 

״זה הלב שלי .. זה הוא שלא מוכן לסלוח״. כאב לו מספיק , הוא רוצה להמשיך הלאה, להטביע את הזכרונות ממך בחול המלוכלך , לזרוק הכל לים . אני מתגעגעת אלייך, אבל הפעם, הפעם הלב לא ייתן לי, הוא יודע , שעדיף לי בלעדייך.